נאום שרת המשפטים
כנס פורום המדרשות התורניות לבנות, 30.03.17
רבנית ורבניות, מחנכים ומחנכות –
ואחרונות חביבות, תלמידות יקרות.
אני שמחה מאד להיות כאן, ולהשתתף אִתכן בכנס המיוחד הזה; מחמם את הלב לראות כל כך הרבה נשים צעירות ומוכשרות, מכל רחבי הארץ, שבחרו להמשיך ללמוד ולקחת אחריות על העולם הרוחני שלהן.
הכותרת של האירוע היא: "מה נשתנה?", ואני חושבת שכל מי שהגיעה לכאן היום, יכולה לומר בביטחון: "הרבה מאד נשתנה". רק לפני כמה שנים, היה אפשר רק לדמיין שבנייני האומה יהפכו בערב-פסח למדרשה גדולה; היה אפשר רק לדמיין, שנשים יהיו חלק מרכזי בהובלת העולם הדתי ובפסיקת ההלכה. אבל מה שפעם היה רק דמיון, היום הוא המציאות הפשוטה; המדרשות התורניות פורחות בכל מקום, לימוד התורה הנשי נהיה עשיר יותר ומגוון יותר, וכבר אי אפשר להתעלם מתלמידות-חכמות שהופכות לכתובת מרכזית עבור קהילות רבות.
אני מסתכלת עליכן, ורואה את המנהיגות הבאות של עם ישראל ושל מדינת ישראל; אני בטוחה שמכאן יצאו מדעניות, שופטות, יזמיות, פוליטיקאיות – וכמובן שגם מחנכות ונשות הלכה. אם תמשיכו לחלום בגדול ואם תמשיכו ללמוד בגדול – אין לי ספק שגם תצליחו להגשים.
חברות יקרות,
בעוד שבועיים נשב יחד עם המשפחה, ונחגוג את חג הפסח – חג החירות. כבר מעל שלושת אלפים שנה, שוב ושוב, אנחנו חוזרים אל סיפור יציאת מצרים, ונזכרים בלילה שבו נולד העַם היהודי, ויצא מעבדות לחירות.
מאז ועד היום, אנחנו ממשיכים ומפתחים את המסורת ההיסטורית והלאומית שלנו. היא זו ששמרה עלינו מחוק הברזל של ההיסטוריה, שקובע שגם האימפריות החזקות ששלטו בכל העולם – בסופו של דבר מתפרקות ונעלמות. הבבלים והרומים, שהיגלו אותנו מארץ ישראל, כבר מזמן לא קיימים. גם את המִצרִים הקדמונים, אלו שהעבידו את אבותינו בפרך, אפשר לפגוש רק במוזיאונים. זה נכון שהפירמידות שהם בנו עדיין מרשימות, אבל היום הן אתרי תיירות משגשגים, ותו לא.
העם היהודי שרד גם בתקופות הקשות ביותר בגלות, בזכות ההקפדה שלנו על המצווה המרכזית של ליל הסדר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" – והיום אנחנו יכולים גם לומר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִתְךָ". היהודים תמיד האמינו שהם חוליה בשרשרת אינסופית של עבר ועתיד: אין דור שלא העביר הלאה את התקווה הנצחית לחזור לארץ ישראל, ואין דור שעצר את החלום לחיי חירות וריבונות לאומית. החלום הזה נתן את הכוח לבנימין זאב הרצל, להקים לפני מאה ועשרים שנים את התנועה הציונות ולהתחיל את יציאת מצרים המודרנית; בספרו 'מדינת היהודים' הוא כתב:
"במשך ימי גלותם האפלה לא חדלו היהודים מלחלום את החלום הנשגב הזה, לא פסק פיהם מלקרוא ברגש: "לשנה הבאה בירושלים"! עתה הגיעה העת להַראות, כי בא החלום ויהי לאִידֵיאה בהירה ומאירה".
בכל שנה בליל הסדר, אנחנו חושבים יחד על פתרונות חדשים לחלומות הישנים האלו. וכל שנה מחדש, בשיא הערב, אנחנו חושפים את הסוד היהודי הכמוס ביותר: הדרך האולטימטיבית לפתרון חלומות היא לא לחפש תשובה נחרצת וחד-משמעית, אלא לתת מקום לשאלה הפתוחה. המסורת שאנחנו מעבירים היא לא מסורת שמכוונת לתוצאה מוחלטת או ליעד ידוע מראש; זו מסורת של 'מה נשתנה', של ארבעת קושיות, ושל עזרה למי שאינו יודע לשאול; זו מסורת שבה השאלות נשארות תמיד קבועות, והתשובות הם אלו שמשתנות כל הזמן.
בדרך כלל אנחנו חושבים שהגיבורים של השאלות בליל הסדר, הם הילדים. אנחנו, המבוגרים, כבר מכירים את הסיפור; אנחנו חושבים שכבר למדנו את כל התשובות. אבל האמת היא שזה בדיוק להיפך; אנחנו נותנים לילדים לשאול את שאלות, כי רק הם יודעים איך עושים את זה כמו שצריך; כשהמבוגרים רוצים להתקדם אל התכל'ס שבסוף ההגדה, להם יש עוד הרבה סבלנות לשאלות שבהתחלה. הילדים שעומדים על הכיסא ושרים בקול גבוה 'מה נשתנה', מזכירים לנו בכל שנה את החכמה היהודית העתיקה: קושיה טובה, שווה הרבה יותר מתשובה טובה.
בחג הפסח אנחנו חוזרים שוב לשאול, כי רק מי שמוכן לשאול – יכול ללמוד; כי רק מי שמוכן לשאול –יכול להתפתח ולהתעלות; כי רק מי שמוכן לשאול – יכול לפרוץ את הגבולות של עצמו, להתקדם ולהוביל שינוי; כי רק עַם שמוכן לשאול – יכול לצאת מעבדות לחירות, ולהתגבר כל פעם מחדש על האתגרים המורכבים ביותר.
תלמידות יקרות,
החכמים במסכת אבות אמרו ש"אין לך בן-חורין אלא מי שעוסק בתורה". אני יודעת שבמדרשות אתן אף פעם לא מפסיקות ללמוד, וממשיכות לחקור, לתהות ולשאול – לא רק בליל הסדר, אלא כל השנה. אתן כותבות עוד פרק נפלא בתולדות העם היהודי, וממשיכות בתנופה את מסורת החירות היהודית.
אין ספק שהמדרשות שלכן, וכל עולם התורה הנשי, הוסיפו בשנים האחרונות הרבה תשובות חדשות שהיו חסרות לנו. ואני חושבת שזה חשוב מאד, ואת ההשלכות של התהליך הזה נראה עוד יותר בעתיד הקרוב. אבל הדבר הטוב ביותר יקרה, אם מהמדרשות לא רק יצאו תשובות חדשות, אלא גם שאלות חדשות; העם היהודי כולו ירוויח אם גם אחרי שתעזבו את המדרשה, אף פעם לא תתביישו לשאול – 'מה נשתנה'? ו'מה עוד צריך לשנות'?
מליל הסדר אנחנו לומדים שזו הדרך הבטוחה להתפתחות האישית שלכן – ומכאן, גם להמשך הצמיחה של החירות הלאומית שלנו, כאן בירושלים ובארץ ישראל.
בהצלחה גדולה לכולכן, וחג שמח!
תודה רבה.