פורום המדרשות התורניות לבנות

מילי דשטותא ושמחה תמיד / פורים

חן כהן / מדרשת עין הנצי"ב

ראשי > מאגר שיעורים > מילי דשטותא ושמחה תמיד / פורים

 

בוקר אפרורי חסר מצב רוח.. הילדים רבו.. הצלחת נשברה ויש נזילה מהתקרה.. אין חשק לשמוע את שירת הציפורים ואין רצון להביט בתכלת בשמיים. מועקה נפשית זורמת בנו פנימה והדבר היחיד שמתחשק הוא להיכנס מתחת לשמיכה ולחזור לישון.

מצב מוכר לעיתים קרובות או רחוקות… ורבי נחמן זועק: זהירות! הסתובב לאחוריך ועשה הכל על מנת להיחלץ משדה המוקשים אליו נכנסת..

מִצְוָה גְּדוֹלָה לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְהִתְגַּבֵּר לְהַרְחִיק הָעַצְבוּת וְהַמָּרָה שְׁחֹרָה בְּכָל כּחוֹ

וְכָל הַחוֹלַאַת הַבָּאִין עַל הָאָדָם, כֻּלָּם בָּאִין רַק מִקִּלְקוּל הַשִּׂמְחָה …וְגַם חַכְמֵי הָרוֹפְאִים הֶאֱרִיכוּ בָּזֶה שֶׁכָּל הַחוֹלַאַת עַל יְדֵי מָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת וְהַשִּׂמְחָה הִיא רְפוּאָה גְּדוֹלָה …[1]

רבי נחמן מביא עובדות שהיום הן כבר מוכחות- שמחה עוזרת להרפא מחולי (פיזי או נפשי) ועצבות גורמת לחולי. לכן כוחם של ילדים להחלים ממחלות קשות רב יותר משל מבוגרים. גם בשל היותם שמחים יותר בפשטותם ותמימותם.

למה אדם נמשך לעצבות?

כִּי טֶבַע הָאָדָם לִמְשׁך עַצְמוֹ לְמָרָה שְׁחֹרָה וְעַצְבוּת מֵחֲמַת פִּגְעֵי וּמִקְרֵי הַזְּמַן וְכָל אָדָם מָלֵא יִסּוּרִים[2]

תמיד ניתן למצוא על מה להתלונן ותמיד יש גם על מה להודות. אמנם כטבע העולם כך גם טבע האדם. וכוח הכבידה המושך מטה אולי גם פועל בתוכנו.

לכן הנטייה הראשונית שלנו היא למצוא את החסר. אם נמדוד כמה זמן ייקח לנו למצוא דבר שלילי ודבר חיובי על המציאות או על הזולת, בדר"כ הדבר השלילי "יצוץ" מהר יותר. דבר זה מכונה בשפת האימון מש"א- מחשבות שליליות אוטומטיות.[3]

מדוע זה כך? הרי היינו מצפים מהאדם אשר נברא בצלם לראות טוב ולחשוב טוב.

במקום  אחר[4] מקשר רבי נחמן בין תורת אזמרה (רפ"ב)[5] לבין חובתו של האדם לשמח את עצמו ולשמוח תמיד.

וְרָאוּי לֵילֵך עִם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמַּאֲמָר אֲזַמְּרָה לֵאלקַי בְּעוֹדִי- דְּהַיְנוּ לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה וּבָזֶה הַמְּעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, יִשְׂמַח וִיחַזֵּק עַצְמוֹ …וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל.


ניתן להבין את הקשר בין שני הדברים כך[6]:  רבי נחמן מאמין באדם. הוא מאמין שבאמת הפנימית שלו הוא טוב ושמח. אבל האמת הזאת מכוסת קליפות כבצל. וכמו שעל ידי מציאת נקודות טובות מצליח האדם לקלף את הרוע החיצוני ולהגיע אל האמת הפנימית,  כך גם על ידי שמשמח את עצמו מצליח לחדור מבעד לטבע ולהגיע למקום האמיתי והפנימי של האדם- ששם הוא טהור ושמח.

אם כן ראינו כמה חשובה השמחה וכמה היא מעידה על מקום פנימי ואמיתי באדם.

איך ניתן להגיע לשמחה? אז איך אפשר לגרום לעצמנו לשמוח? הדרך הראשונה היא לשמוח בלימוד תורה ושמחה של מצווה. אך לא בכל מצב היא מצליחה לחדור את הטבע המושך מטה ולהביא לשמחה.

הדרך השניה היא להתבונן בעולם היפה ובאין סוף הדברים הטובים בחיינו ולהבין כמה אנחנו עשירים ומאושרים וכמה ראוי לנו לרקוד ולשמוח על כל השפע שמוריד לנו ה' ית' בחסדיו.

גם הדרך הזו לא תמיד צולחת. מדוע? כי לעיתים העצבות אינה סיבתית. היא לא מגיעה ממקום רציונלי ולכן לא ניתן "לשכנע אותה"  בהסברים וטיעונים.

רבי נחמן מציע לנו דרך ה"עוקפת" את השכל ומגיעה היישר אל כוח החיים שבנו:

עַל כֵּן צָרִיך לְהַכְרִיחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכחַ גָּדוֹל לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וּלְשַׂמֵּחַ אֶת עַצְמוֹ בְּכָל אֲשֶׁר יוּכַל וַאֲפִלּוּ בְּמִלֵּי דִּשְׁטוּתָא אַף שֶׁגַּם לֵב נִשְׁבָּר הוּא טוֹב מְאד עִם כָּל זֶה הוּא רַק בְּאֵיזוֹ שָׁעָה וְרָאוּי לִקְבּעַ לוֹ אֵיזֶה שָׁעָה בַּיּוֹם לְשַׁבֵּר לִבּוֹ וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו יִתְבָּרַך, כַּמּוּבָא אֶצְלֵנוּ אֲבָל כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ צָרִיך לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה כִּי מִלֵּב נִשְׁבָּר בְּקַל יְכוֹלִין לָבוֹא לְמָרָה שְׁחֹרָה

אדם צריך לעשות כל שביכולתו להיות שמח אפילו מדברי שטות. (אמנם מציין רבי נחמן ששיברון לב הוא דבר טוב[7] אך גם אז צריך לדעת לתחום את שברון הלב ולאחר השתפכות הלב והדמעות לדעת לעצור, לשמוח ולהמשיך הלאה.[8] )


מה הם אותם מילי דשטותא?

מילי דשטותא הם אותם הדברים שאין להם הצדקה קיומית בפני עצמם. לא בשבילם נשמתנו הקדושה הגיעה למסע התיקון שלה בעולם. האם ארעיים וחולפים… ועם כל זאת- הם משמחים אותנו.

זה יכול דברים חומריים כמו קניות, מוזיקה טובה, מאכל משובח, כוס קפה, וכו.

וזה יכול להיות דברים שגורמים לנו לצחוק כמו מערכונים, בדיחות, פרצופים מצחיקים וכו'.

המשותף לכולם שהם אמצעי. אדם ש"מילי דשטותא" ממלאים את כל חייו ומרוקנים אותם מרוחניות, מתורה, מערכי חסד ונתינה, ממצוות ומעשים טובים, אזי הוא נשאר רק ברובד השטחי של המציאות ולא חי- במלוא מובן המילה. אך אדם שיודע שכל הדברים הללו הם אינם העיקר אלא פותחים פתח לשמחה ולמצב רוח מרומם, אז אותם מילי דשטותא- נותנים לו כח להתרומם ולשמוח גם ממקומות אמיתיים וטובים.

כיצד דברי שטות יכולים להביא אותנו לשמחה אמיתית?

ניתן להסביר שהאדם כאדם מורכב מחלקים שונים. חלקם נמוכים וארציים וחלקם גבוהים ושמימיים.

נכון שהחלקים השונים גם יוצרים קונפליקטים בתוכנו ודורשים מאתנו מלחמות פנימיות והכרעות

אמנם בין החלקים קיים גם שיח פנימי וקשר אחדותי. אדם הנותן מענה ומשמח את החלקים האנושיים שבו "יזרים" שמחה גם לחלקים הגבוהים יותר ויהיה מאושר יותר בכללותו.

גם צחוק בריא יביא את האדם לרוממות נפש והתחושה הקלילה והחיובית תשפיע שמחה לכל אבריו הרוחניים- נפש, רוח ונשמה.

אם כן טוב לו לכל אדם שתהיה לו רשימת " מילי דשטותא", וכאשר ירגיש אדם בעצבות הזורמת בעורקיו "ישלוף" את אותה הרשימה ויעשה כל שבכוחו על מנת לשמח את עצמו.


משנכנס אדר מרבין במילי דשטותא.

בחודש אדר ובחג הפורים ישנם דברי שטות רבים כגון: תחפושות, בדיחות, מוזיקה, ריקודים, שכרות וכו'. כל הדברים הללו הם פתח ודלת למקום גבוה יותר. מי שנשאר רק ברובד ה"מילי דשטותא" בחג הפורים יכול להחמיץ את ההזדמנות לקרבת א-לוקים הגדולה ביותר בשנה, אף יותר מיום הכיפורים.

כל עני הפושט יד בפורים נותנים לו. וכך גם ברוחניות. כל הפושט יד לקבל קדושה ושפע רוחני וא-לוקי בפורים- נותנים לו ללא דין וחשבון. קדושת הפורים יכולה למלא אותנו בכוחות רוחניים לשנה כולה אם רק נדע להושיט יד לקב"ה ולבקש. לבקש שדרך ה"מילי דשטותא" נכנס לקודש הקודשים של המציאות ונזכה בע"ה לקדושת פורים באמת.


[1] ליקוטי מוהר"ן כד

[2] שם

[3] בשם הללי להב- מאמנת אישית וקבוצתית.

[4] ליקוטי מהור"ן מח

[5] תורה העוסקת במציאת נקודות טובות בזולת ובאדם עצמו גם ברשעים גמורים ובסיטואציות קשות.

[6] בשם הרב איתמר אלדר.

[7] כמאמר הרבי מקוצק: אין שלם מלב שבור.

[8] גם כאן ניתן ללמוד מילדים שיכולים לבכות "מכל הלב והנשמה", לרוקן את כל אשר על ליבם  וזמן קצר לאחר מכן להמשיך הלאה במתיקות ושמחה כאילו לא קרה דבר.