פורום המדרשות התורניות לבנות

/ פרשת ויחי

ד"ר רבקה רביב, המדרשה בר-אילן

ראשי > מאגר שיעורים > / פרשת ויחי

 

פרשת ויחי חותמת את חומש בראשית ומתארים בה שני אירועים מעציבים: מותו של יעקב אבינו ומותו של יוסף. רגעים של פרידה וחתימה של תקופה הם רגעים קשים וכואבים אבל כפי שנראה להלן מחתימתו של חומש בראשית התורה ניתן ללמוד שהם גם רגעים מכוננים ובכוחם להעניק לדורות הבאים פתח של תקווה ועוצמה.

נעיין בפרשה ונציין בקיצור כמה היבטים מעודדים העולים ממנה:

  1. המתקת המשבר שנוצר בברכת יצחק ליעקב ולא לעשו (בבראשית פרק כז) – יעקב אבינו בנאום הפרידה בפרק מט לשנים עשר בניו מכנה חלק מהבנים בכינויים של בעלי חיים טורפים: "גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ:… יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר:… בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:… (בראשית מט, ט-כז). כינוי אדם כחיה נפוץ מאד במקרא ומבשר כאן בשורה גדולה – לבניו של יעקב אבינו יהיה את הכישרון והכוחות להתמודד עם כל "החיות" האחרות הקיימות סביבם. יתר על כן המשבר הגדול בחיי יעקב, שנוצר בעקבות הצגתו בפני יצחק כעשו "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ" (שם כז, יט), מואר כעת בדרך מפתיעה – בסוף ימיו מתברר שצאצאיו של יעקב נושאים את תכונותיו של עשו (שהיה "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" [שם כה, כז]) ומסוגלים כמותו לצוד ציד ולצאת לשדה – ליעקב יש כוחות של התמודדות כמו שיש לעשו.

  2. תיקון למשבר מכירת יוסף – תיקון נוסף שעולה מפרשתנו, הקשור אף הוא למשבר משפחתי ולמערכת יחסים בין אחים, הוא תיקון המשבר שהתחולל בין יוסף לאחים – לאחר שנפטר יעקב אבינו חוששים האחים מפני נקמת יוסף באותה שעה: "וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ" (שם נ, טו). רש"ר הירש הסביר את ההיגיון שבחשש האחים:

כל עוד מרוכזים הבנים סביב אב או אם, הריהם מוצאים בהורים את משען דבק האחדות. חילוקי דעות זעירים מצויים גם בין בנים הגונים, אך כל עוד חיים ההורים, יתרחקו הבנים ממחלוקת למען הוריהם. אחרי מות ההורים יתרופף הקשר. אין הם מרבים עוד להיפגש, הרי הם נעשים זרים זה לזה, משעה שאב ואם חדלו לעמוד במרכז. קל – וחומר שכאן לא היה זה אלא טבעי. האחים "ראו", הרגישו שאביהם איננו. אדם שעשה עוול לחבירו, והלה איננו מסביר לו פנים בייחוד, הרי הכרת אשמתו תביאנו להאמין כי יש בלבו עליו. (רש"ר הירש, בראשית נ, טו)

לפי דברי רש"ר הירש שעת המבחן למערכת היחסים בין האחים היא דווקא לאחר מות ההורים. יוסף שמתגלה בפרקים הללו במלוא תפארתו איננו מנצל את השעה ואת עמדת הכוח שלו אלא מציג עמדה המבטאת חמלה ומחילה על מעשה המכירה:

וַיֵּבְךְּ יוֹסֵף בְּדַבְּרָם אֵלָיו…

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף אַל תִּירָאוּ כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנִי

וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה…

וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת טַפְּכֶם

וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם (שם, יז-כא)

תיקון המשבר בין אחי יוסף מאיר מחדש את כל מערכות היחסים המסובכות בין האחים שהחלו מרגע יצירתה של המשפחה הראשונה – קין והבל – והוא מלווה כמעט את כל המשפחות הראשונות עד לבני יעקב. התיקון שעושה יוסף מבשר שיש תקווה לבניית אחווה ורעות בין בני המשפחה, כפי שנפגוש אמנם בתחילתו של ספר שמות בדמויותיהם של משה אהרן ומרים.


  1. יעקב אבינו לא מת – בפרק נ מתארת התורה את הקבורה המכובדת של יעקב אבינו במערת המכפלה, ובניגוד לכאורה לתיאור זה מתנסח ר' יוחנן בתלמוד הבבלי באופן הבא:

אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת.

אמר ליה [רבי יצחק]: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא [והרי ספדו ליעקב הסופדים, חנטו החונטים וקברו הקברנים, כמו שעולה מהמקרא]?

אמר ליה [ר' יוחנן]: מקרא אני דורש, שנאמר "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" (ירמיה ל, י), מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים אף הוא בחיים (בבלי תענית ה ע"ב)

לפי הסברם של בעלי התוספות ר' יוחנן למד מהדרך בה תיארה התורה את מותם של האבות:

וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו (בראשית כה, ח)

וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו" (שם לה, כט)

וַיְכַל יַעֲקֹב לְצַוֹּת אֶת בָּנָיו וַיֶּאֱסֹף רַגְלָיו אֶל הַמִּטָּה וַיִּגְוַע וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו" (שם מט, לג)

אצל אברהם ויצחק מופיעים שלושה פעלים ובאותו סדר: "ויגוע", "וימת", "ויאסף אל עמיו". אצל יעקב חסר הפועל "וימת". מכאן נוצר הניסוח "יעקב אבינו לא מת". היסטורית הוא בוודאי מת, אבל העובדה הספרותית שהכתוב לא ציין במותו את הפועל "וימת" היא משמעותית.

מה רצה הקב"ה, לרמוז לנו בעובדה הספרותית הזו? לדעת ר' יוחנן הוא רמז לכך על נצחיותו של עם ישראל – עם זה לא עומד להיכחד בגלות, שנפתחה בסופו של ספר בראשית ותלווה את ההיסטוריה של ישראל לאורך אלפי שנים – אדרבה, עוד יבואו ימים טובים מאילו ועם ישראל ישוב לארצו. אפשר להיות אופטימיים, שהרי כבר מתיאור מותו של יעקב, אביהם של ישראל, אנו למדים על כך. לפי ר' יוחנן כבר בתיאור מותו של יעקב גלום הרעיון הזה שיפורש בהמשך בידי ירמיהו הנביא: "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם ה' וְאַל תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁיעֲךָ מֵרָחוֹק וְאֶת זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם" (ירמיהו ל, י).

יוצא אם-כך שבחתימת חומש בראשית מבשרת לנו התורה כמה בשורות נפלאות אגב בשורת הפרידה והמוות הכואבים – משברי העבר יכולים לעבור המתקה ותיקון, ובפרט משברים הקשורים למערכת היחסים המשפחתית. יתר על כן המשפחה איננה מוסד נכשל, כפי שאפשר היה לכאורה להתרשם לאורך חומש בראשית, ודווקא מחתימתו של החומש אנו למדים שהיא יכולה להוות לאדם מקור של הגנה והעצמה במצבים הקשים ביותר שלו; כיליון האדם איננו מבשר את סופו והוא ממשיך להתקיים על ידי בניו וצאצאיו; המציאות ההיסטורית שבה ישראל גולים מארצם איננה גזר דין מוות לעם ויש תקווה לאחריתם.