פורום המדרשות התורניות לבנות

קידוש וחילול השם

ראשי > מאגר שיעורים > קידוש וחילול השם

ישנה מצווה לקדש את השם וכנגדה איסור נורא לחלל את השם.

היד מתעכבת רגע על המקלדת – חילול ה‘? חילול השם?

יתכן שדרך כתיבה אחת רק מיצגת את השניה, אבל נראה שיש טעם להעיר שצורת הכתיבה "ה‘ " באה במקום אחד מהשמות הקדושים, אלו המיצגים את היכולת הכל כך מוגבלת שלנו לאמר דבר המתאר את הקב“ה, או אפילו במקום השם המפורש, זה המייצג את נפרדותו המוחלטת של האלוקים, את המהות שאיננו יכולים לאמר עליה דבר.

ובכן, את ”ה‘“, הקב"ה בעצמו, אין לנו שום אפשרות לחלל. לעומתו את ’השם‘, שמו של הקב“ה, את שימעו בעולם, הרושם שלו על בני אדם – ניתן גם ניתן לעלות או לקלקל.  זירת ההתרחשות של חילול או קידוש השם משתרעת על פני שטחים נרחבים, מתבוסות צבאיות וגלות ישראל בין העמים, ועד חוסר אדיבות קלה של נערה בחצאית (”תוריד את הכיפה אם אתה מדבר כך!"). ממשלחות ההצלה המופלאות למדינות מוכות אסון, דרך הסיסמה בנמל התעופה ”בחו“ל כולנו שגרירים“ ועד לרבנים הנאשמים בהטרדה.

במנעד הרחב שבין נקיון הבגדים של תלמיד חכם ועד למוכנות למסור את הנפש בכדי לא לעבור עברה חמורה, מונחת האחריות שלנו – לקדש שם שמיים, להיות עדות חיה שחותמו אמת ותורתו תורת חסד, תורת חיים.

אולי יש צרימה קטנה בתחום האותנטיות, שהרי אדם רוצה לחיות מתוך הנעה פנימית ולא בתחושה ש‘אנשים מסתכלים‘ לחיות את האמת שלו ולא הצגה. נראה לאמר שחיי תורה אמיתיים הם קידוש השם מיניה ובייה , שאם הפנמת את המסרים האמיתיים של תורה ומצוות, -חסד יסובבך – תזהה את השפע האלוקי, ובנועם, בכל דרכיך, תעביר אותו הלאה.  האחריות באה עם הטריטוריה, והעמדת פנים כאילו אין למעשי משמעות מעבר למעגל האישי שלי, יש בה במקרה הטוב, מידה רבה של נאיביות.

"ואהבת את ה' אלהיך" אומרים חז"ל: שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש ת"ח, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו?  אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה, אוי להם לבריות שלא למדו תורה . פלוני שלמדו תורה ראו כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו עליו הכתוב אומר "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".

אבל מי שקורא ושונה ומשמש ת"ח ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרות עליו? אוי לו לפלוני שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה. פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו וכמה מכוערין דרכיו ועליו הכתוב אומר "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו?!" (יומא דף פו).

שם השם בעולם מיוצג על ידי ישראל מול הגויים (וכך זה בעיקר בתנ“ך). בתוך ישראל, בפרהסיא הפנימית שלנו, הוא מיוצג על ידי כל מי שמזוהה עם התורה, ברמה זו או אחרת (וזה עיקר החשש החז“לי).

בהקשר הלאומי, מדינת ישראל מעמידה אותנו שוב בשדה התנכ"י, אבל באור מחודש.

אנחנו מכירים היטב דוגמאות הסטוריות לכח מושחת ונטול-עכבות, ויש לנו גלות שלמה המלאה בסיפורי מופת על צדקתם של החלשים.

עתה, אנו עומדים לראשונה במבחן קידוש השם האולטמטיבי: האם נצליח להיות חזקים, לעמוד איתנים בין האומות, להגן על עצמנו ולא להתנצל, ובה בשעה להציג כלפי פנים וכלפי חוץ חברה צודקת ומיטיבה, כזו המקדשת שם שמיים,

חברת מופת – במשמעות הפשוטה של המילים – כזו שאליה כולם גאים להשתייך, ורוצים להדמות.