אחד האותות שניתנים למשה במעמד הסנה היה הפיכת המטה לנחש (פר' ד', ב- ה') "וַיּאמֶר אֵלָיו ה' (מַזֶּה) [מַה-זֶּה] בְיָדֶךָ וַיּאמֶר מַטֶּה: וַיּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו: וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק-בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקב" מה משמעות האות של הנחש?
בשמות רבה פרש' ג' אחת הדעות היא "אמר רבי אליעזר לכך נהפך המטה לנחש כנגד פרעה שנקרא נחש שנאמר (יחזקאל כט, ג) התנים הגדול ואמר (ישעיה כז, א) על לויתן נחש בריח, לפי שהיה נושך את ישראל אמר לו הקדוש ברוך הוא ראית פרעה שהוא כנחש עתיד אתה להכותו במטה וסוף הדברים הוא יעשה כעץ מה המטה אינו נושך כך הוא לא ישך". ע"פ המדרש האות מכוון כלפי ישראל והוא מרמז על פרעה ובא להרגיע את בנ"י כי פרעה בסוף התהליך לא יוכל להכותם אלא לשחררם. אך מדוע דווקא בבואו אל פרעה ה' מצווה אותו לעשות מופת עם תנין ולא עם הנחש? כדברי הכתוב בפרשה (פרק ז ח'-י') "וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה וְאֶל-אַהֲרן לֵאמר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעה לֵאמר תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרן קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעה יְהִי לְתַנִּין: וַיָּבא משֶׁה וְאַהֲרן אֶל-פַּרְעה וַיַּעֲשׂוּ-כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרן אֶת-מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין".
רש"י מפרש במקום לתנין. נחש: ע"פ פירוש זה של רש"י התנין הוא הנחש מהאות הקודם.
אך רש"י בבראשית (פרק א פסוק כא) מפרש: התנינם. דגים גדולים שבים. ע"פ פירוש זה התנין שונה מהנחש, אם כן מדוע הנחש באות הראשון הופך אצל פרעה לתנין? עלינו לחפש משמעויות אחרות לאותות של הנחש והתנין. אור החיים הקדוש בפירושו מקשר את הנחש לנחש הקדמוני ולהתמודדות עם יצר הרע. "ויהי לנחש וגו'. כוונת אות זה … תתייחס לנחש, וצא ולמד מנחש הקדמוני (הנחש שבגן עדן)… ורמז לו כי באמצעות ידי משה בכוחו העצום מאבד כח הנחש ויהיה לעץ יבש וכשירף ידו ממנו ומשליכו יהיה לנחש עד שנס משה מפניו".
את דבריו אלו מפתח ה"שפת אמת": "הענין הוא כי הגלות בא לברר התערובות טוב ורע שנעשה ע"י החטא מעץ הדעת טוב ורע …והוא עצמו ענין היפוך הנחש למטה ומטה לנחש. כי רצונו ית"ש הי' להיות דביקות האדם בעץ החיים". למעשה האות בפרשה הקודמת מרמזת כי עיקר העבודה הנדרשת מישראל הוא בירור הרע מהטוב ולכן גם ניתן להבין את האות כמבשר את מגמת יציאת מצרים של בנ"י לתקן את חטא האדם הראשון בגן עדן שנגרם בעטיו של הנחש. אך כאשר משה ואהרון באים אל פרעה, כאן התנין מרמז ללא כל ספק על פרעה, כדברי יחזקאל אשר מובאים בהפטרתנו (פרק כט') "א בַּשָּׁנָה הָעֲשִׂרִית בָּעֲשִׂרִי בִּשְׁנֵים עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָיָה דְבַר-ה' אֵלַי לֵאמר: ב בֶּן-אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ עַל-פַּרְעה מֶלֶךְ מִצְרָיִם וְהִנָּבֵא עָלָיו וְעַל-מִצְרַיִם כֻּלָּהּ: ג דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כּה-אָמַר אֲדנָי ה' הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדוֹל הָרבֵץ בְּתוֹךְ יְארָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְארִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִי: ד וְנָתַתִּי (חַחִיים) [חַחִים] בִּלְחָיֶיךָ וְהִדְבַּקְתִּי דְגַת-יְארֶיךָ בְּקַשְׂקְשׂתֶיךָ וְהַעֲלִיתִיךָ מִתּוֹךְ יְארֶיךָ וְאֵת כָּל-דְּגַת יְארֶיךָ בְּקַשְׂקְשׂתֶיךָ תִּדְבָּק: ה וּנְטַשְׁתִּיךָ הַמִּדְבָּרָה אוֹתְךָ וְאֵת כָּל-דְּגַת יְארֶיךָ עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה תִּפּוֹל לֹא תֵאָסֵף וְלֹא תִקָּבֵץ לְחַיַּת הָאָרֶץ וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם נְתַתִּיךָ לְאָכְלָה:"
ניתן להבין לפי זה כי פרעה מהווה סמל לרשעה, לא מדובר כאן ביצר הרע פשוט של כל אדם (המבוטא ע"י הנחש) אלא ברשעה בהתגלמותה. אך גם רשעה זו תשלט ע"י אהרון ומשה כדברי ה"כלי יקר" בפרשתנו: "אבל עדיין לא ראינו שום מופת, שאהרן יהיה רודה ומושל בפרעה וכל עמו. ע"כ צוה ה' לפני פרעה להשליך מטהו של אהרן ויהי לתנין שחמתו גדול מחמת סתם נחש, כי בזה הורה שגם אהרן יהיה רודה ומושל בפרעה שנקרא תנין".
יציאת מצרים מבשרת לכל העולם כולו כי הרשעה ניתנת לשליטה ולמיגור, ומעתה יש סיכוי לעולם טוב יותר ונעים יותר.