וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ'הִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ
הפרשה מתחילה בסיפור על יתרו שהוא כהן מדין וגם חתן משה. למה יש לו כל כך הרבה תארים?
תתארו לכם את האיש הזה: לפני הרבה שנים בנותיו פגשו איש מצרי, בורח. הוא הכניס אותו לביתו נתן לו את בתו, האיש הפך להיות חלק ממשפחתו, נולדו לו ולבתו שני בנים. יום אחד המצרי מודיע שהוא חוזר למצרים לשליחות היסטורית. על פניו שליחות חסרת סיכוי. למרבה המזל הוא לא לוקח את אשתו ובניו.
מה הציפיות של האיש הזה? אם השליחות לא תצליח, האיש המצרי יחזור הביתה לחותן לבת ולילדים. ואם השליחות תצליח? בתו ונכדיו יעזבו אותו…
למרבה ההפתעה השליחות מצליחה.
מה התגובה של יתרו?
וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ–עַל כָּל-הַטּוֹבָה, אֲשֶׁר-עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל: אֲשֶׁר הִצִּילוֹ, מִיַּד מִצְרָיִם
מה זה "ויחד"?
רש"י מסביר שהוא שמח –
וזה מאוד מיוחד, יתרו מסוגל לשמוח בשמחתו של משה, בשמחתם של ישראל. ככלל זו יכולת מאוד חשובה, להיות מסוגל לשמוח על הצלחת הזולת. לא רק להיות נושא בעול עם חברו, אלא לשמוח בשמחתו. שמחה שלא בטוח שיצא לך ממנה משהו, אולי אפילו היא באה על חשבונך. יתרו שמח קוראים לו רק יתרו, נגמרו התארים. כל הדיסטנס נשבר, הוא לא חותן ולא כהן. אם הוא שמח איתנו הוא אחד מאיתנו הוא יתרו.
מתי בפעם האחרונה שמחת באמת כמו יתרו, על משהו משמח שקרה למישהו אחר?