"… אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו…".
הכהנים מצווים לשמור על רמת קדושה גבוהה ביותר, וזאת מכיוון שהם נציגיו של עם ישראל במשכן ובבית המקדש. לכן מצווה כאן התורה את הכהנים על האיסור להיטמא למת. עם ישראל הינם ככהנים באומות העולם. עם ישראל נמצא במדרגת קדושה גבוהה יותר משאר האומות, וכן גם עליו לשמור על רמת קדושה וטהרה גבוהה יותר. עם ישראל הוא נציג האומות לקשר האלוקי ברמה בגבוהה ביותר. האומות מקבלות את השפע האלוקי דרך עם ישראל.
אמנם האיסור להיטמא למת ממש לא קיים לגבי בני ישראל, אבל בכל זאת הרעיון קיים, עם ישראל צריכים להתרחק מהטומאה, להתרחק מאיסורי עריות, ממאכלות אסורות ולהיות קדושים- "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם". כיצד נטהרים מאותה טומאת מת, אם כן נטמאים בה?
אפר פרה אדומה הוא המטהר מטומאת מת. חלק מתהליך הכנת אפר פרה אדומה הוא לקיחת הפרה ושחיטתה אל מול פני אוהל מועד. יש ערך בעצם העמידה, אף במקום מרוחק מאוהל מועד, אל מול פתח אוהל מועד, אל מול קודש הקדשים. טומאת המת מגיעה מחיסרון מסוים הקיים כרגע מבחינת ההסתכלות שלנו בני האדם בכך שהסתלקו חיים מהעולם. העמידה אל מול אוהל מועד, אל מול חיי הנצח היא המטהרת את האדם מטומאת המת. כאשר האדם מסיר מבטו מההסתכלות אל הרגע, אז מבינים שאותו מוות שבגלל באה הטומאה הוא רק מצידנו, הוא לא שייך אל הנצח, הנשמה ממשיכה את חייה בעוצמה ורק הגוף הזמני הוא שהסתלק, אז האדם נטהר מטומאת המת.
עברנו לאחרונה את יום הזיכרון לשואה ולגבורה, אומה שלמה נכנסו אל תוך טומאת המת הזאת. הכהנים מצווים "לנפש לא יטמא", אך עם ישראל, כהנים באומות, נטמאנו בטומאת המת, בגלות, בשואה, במשרפות. איך נטהרים מאותה טומאת מת? איך ממשיכים הלאה ונטהרים?
ציינו גם את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, טומאת המת שבאה ממסירות נפש על מדינת ישראל, על חיים יהודיים בארץ ישראל. כיצד נטהרים מטומאת המת הזאת?
"אל מול פני אוהל מועד". אם נביט אל הנצח, אל האמונה שהייתה לאבותינו לאורך כל הדורות, נטהר מהטומאה!
המוות, האובדן, הוא קשה מאוד. הן במובן הפרטי והן במובן הלאומי. גם לכאב יש מקום חשוב.
כאשר אנחנו מביטים אל הנצח אנחנו בוטחים בהקב"ה שכל התהליכים שהוא מוביל מכוונים אל הגאולה. שגם את השואה, וגם את האבדן של חללי צה"ל הקב"ה הוא שמוביל ומכוון אל הנצח, אל המטרה, אל הקדושה. כיצד? אנחנו באמת לא יודעים, אבל אנחנו כן יודעים שלשם זה מוביל.
העמידה אל מול פני אוהל מועד, אל נצח עם ישראל, היא אותה עמידה של שמחה המחויבת לבוא ביום העצמאות על מדינתנו, המחייבת אותנו להודות לה' על הנס הגדול שעשה איתנו בהקמת המדינה ובכך נצלנו מהצרות ומהרדיפות, והקמנו מדינה כאן בארץ ישראל עם שלטון ריבוני יהודי. הסתכלות על הרגע, על הזמניות, על חצי הכוס הריקה היא הטומאה. בכדי להטהר מהטומאה הזאת חייבים להביט אל הנצח.
רק מי שמבין שיש כאן נצח, וגם הטומאה היא חלק מהתהליך, מסוגל להודות מעומק הלב להקב"ה ביום העצמאות.