בראש השנה ישנה מצווה אחת מהתורה מיוחדת ליום הזה, מצוות תקיעת שופר. יותר מדויק לומר שהמצווה היא לשמוע קול שופר, ואכן כך מברכים לפני התקיעה.
"דבר אל בני ישראל לאמר בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון, זכרון תרועה מקרא קודש…" (ויקרא כ"ג).
וכן בספר במדבר: "ובחודש השביעי באחד לחודש… יום תרועה יהיה לכם…".
לאדם יש חמישה חושים. נראה שחוש השמיעה הוא החוש העיקרי של יום זה, שהרי באמצעות השמיעה אנחנו מקיימים את עיקר המצווה של יום זה, לשמוע קול שופר.
מה מיוחד כל כך בחוש השמיעה? מדוע דווקא חוש זה מתאים יותר משאר החושים ליום ראש השנה, ליום התחלת השנה החדשה, ליום בו ממליכים מחדש את הקב"ה למלך עלינו ועל כל הארץ?
בפרשת האזינו שנקרא מיד לאחר ראש השנה משתמש משה רבינו בהזכרת חוש השמיעה: "האזינו השמיים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי". גם האזנה וגם שמיעה הינם פועל יוצא של חוש השמיעה, אבל יש הבדל ביניהם. האזנה היא דבר שדורש מהאדם יותר מאמץ, זאת לא רק שמיעה, אלא הפנמה, חיבור חזק בין השומע לבין המשמיע.
אמנם יש בשמיעה יתרון שאין בהאזנה, והוא שהאדם יכול לשמוע גם דברים רחוקים יותר ממנו, אמנם הוא לא 'מאזין' להם, אלא רק שומע קולו מעומעמים, אבל הוא מצליח לקלוט רשמים גם מרחוק. לכן, אגב, משה פונה אל השמיים להאזין אליו, כיוון שמשה במדרגתו היה קרוב לשמיים, ואילו אל הארץ פונה משה לשמוע, כיוון שמשה היה רחוק מן הארץ.
בשופר המצווה היא לשמוע, ולאו דווקא להקשיב ולהאזין. כלומר יש עניין לשמוע איזה קול רחוק, ולאו דווקא קרוב. איזה עניין רחוק יש לשמוע בתקיעת השופר?
שני אירועים מרכזיים מהעבר מזכירה לנו תקיעת השופר: בריאת העולם ומעמד הר סיני. בריאת העולם זהו היום שבו הומלך הקב"ה למלך על הבריאה. בהמלכתו של מלך תוקעים בשופר. כמו כן הייתה תקיעת שופר במעמד הר סיני, ביום מתן תורה. עלינו להיזכר בראש השנה בקולות אלה מן העבר הלאומי והאוניברסלי, לשמוע את אותם קולות המזכירים לנו כי ה' הוא מלך העולם האמתי, וכי התורה שהוא נתן לנו היא תורת חיים והיא המשמעות והתוכן האמתי של העולם הזה. כל תכלית אחרת של העולם הזה הינה רק תחפושת ומעטפת לתכלית האמת של העולם הזה.
אכן יש קולות אחרים המנסים לטשטש את העובדה שה' הוא בורא ומולך על העולם וכי התורה איננה תכלית העולם. לכן בראש השנה אנחנו צריכים לחדש את השמיעה הזאת, את השמיעה של קולות מרחוק ומגיעים עד לעתיד, לקול שופרו של משיח.
אנחנו שופטים את העולם הזה בשגרה לפי הראיה. אנחנו חושבים שמה שאנחנו רואים זאת האמת. בראש השנה אנחנו צריכים לשמוע, להאזין לבריאה, לשמוע את השופר שמזכיר לנו את האמת על העולם הזה.
חלק מענייני השופר נלמדים מהשופר של שנת היובל. בשופר של יובל משתחררים כל העבדים והקרקעות חוזרות לבעליהם. כך גם בראש השנה, עלינו להשתחרר מכל התפיסות שאנחנו כבולים להם, להשתחרר מכל המחשבות המוטעית ולהתחבר לכוח השמיעה שלנו, שממשחרר אותנו מכל עבדות ומחבר אותנו להמליך עלינו את ה' למלך.