עם מי הכריז הקדוש ברוך הוא שהוא רוצה "להתחתן"? על הקשר המיוחד בין תשעה באב לט"ו באב.
בין האבל של ט' באב לשמחה ב-ט"ו באב יש קשר מיוחד, בו משתלבים כל אחד ואחת, וחוזרים לחלום את החלום, ולשאוף לחזור לחיקו של אבא.
אנחנו עודנו בתוככי המיצרים, של ימי בין המצרים הכואבים, שבית המקדש עומד שמם ושועלים מהלכים בו.
בקרוב יחול ט' באב (אלמלא יתהפך לנו בעז"ה לשמחה) ואנו נרד לארץ ושוב פעם נקרא את הפסוקים הכואבים של מגילת איכה, וננסה להצטרף לבכיה הגדולה של השכינה ש"דמעתה על לחיה" על כך שאבד מאתנו בית חיינו, המקום שהיה משוש כל הארץ, מקור השמחה שלנו – שמם.
אבד מאתנו כל חזון – אין נביא, אין מי שאומר דבר ה' בגילוי. ולעומת זאת כל כך הרבה 'נביאי שקר'. הגורן העגולה, שבה ישבו יחדד באהבה אחוה ורעות גדולי ישראל, במושב הסנהדרין, עומדת ריקה ומבכה את גדולי ישראל שפזורים כל כך, וכל כך קשה ליהודי למצוא דבר הלכה ברורה. הריחוק , הכאב, הצימאון לחיות חיים יהודיים שלמים ש"אל חי" פועם בקרב ממלכתנו…
נדלג רגע אחד על ימי הכאב ונתבונן בהמשך החודש שלנו.
ט"ו באב
ישנו תאריך מיוחד בו נוהגים מקצת שמחה והוא יום ט"ו באב. ידוע שיום זה היה מיוחד לעניין של "זיווגים". ביום זה (וביום הכיפורים, ראו משנה בתענית כו, ב) יצאו בנות ישראל לכרמים על מנת למצוא את שידוכן. וכידוע לא היו ימים טובים לישראל כימים אלה, ביום זה הותרו השבטים לבוא זה בזה, שכל שבטי ישראל יכלו להתחבר יחד, יום שבו שבט בנימין אחרי שהוחרם מלבוא בקהל הותר לו לחזור ולהתחתן עם שבטי ישראל. יום שכלו מביע שמחת חתנים, אחדות ואהבה.
עם מי הכריז הקדוש ברוך הוא שהוא רוצה "להתחתן"?
ידוע חידושו של בעל ספר ה"בני יששכר", שהסביר מדוע דווקא ביום זה זורח אור האהבה? והוא מסביר שבריאת העולם על פי חז"ל הייתה ביום כ"ה באלול. וידועים דברי האריז"ל שהאדם הוא עולם קטן, אך גם העולם הגדול הוא בדמות אדם. וכשם שאצל האדם הגמרא מתארת לנו שארבעים יום קודם יצירתו יוצאת בת קול ומכריזה בת פלוני לפלוני, ונקבע זיווגו הפוטנציאלי של האדם, כך גם ארבעים יום לפני יצירת העולם הכריז הקדוש ברוך הוא בשמים שהוא רוצה להתחתן עם כנסת ישראל, כביכול (!). הקב"ה ארבעים יום קודם בריאת העולם הכריז מה מטרת בריאתו.
ארבעים יום קודם כ"ה באלול זה יום ט'ו באב, כלומר שיום זה מסמל כבר משורש הבריאה את היום שבו נחרטה התכלית של בריאתת העולם שנולד ונברא תשעה חודשים אחר כך: עולם שתכליתו הרצון של הקב"ה להתחבר לכנסת ישראל, "לחבר אשת נעורים עם דודה". נחזור צעד אחורה לימי האבל שלנו, ונראה בס"ד שיש לומר שישנו קשר בין יום ט"ו באב לט' באב.
שבר באמון
ט"ו באב זה היום שמסמל את החלום ואת התכלית שאליה העולם צריך להגיע, והיא האהבה השלימה בינינו לבין ה' יתברך. לעומת יום זה עומד יום תשעה באב שמסמל את עומק השבר, שהעולם לא מצליח להגיע לנקודת התכלית שלו. תשעה באב היה הלילה בו עם ישראל בכה בחטא המרגלים שהוא לא רוצה להכנס לארץ הקודש – היה בזה שבר באמון בקב"ה שהוא רוצה בטובתנו, רוצה להטיב לנו, רוצה להתחבר עימנו בארצנו הקדושה. אבל נוצר שבר בקשר, שבר באמון.
הבכייה לחינם הזאת חדרה לתוכנו והיא שהחריבה לנו את בית ראשון ואת בית שני, וכל הצרות הגדולות נולדו מהמציאות שבה ברחנוו מהנקודה הכי שלימה של העולם, נקודת הלב של בית המקדש, נקודת קודש הקודשים, שיש פני תינוק ופני תינוקת על פני הכפורת שהשכינה יוצאת מביניהם, ופניהם איש אל אחיו, ומורים על אהבה ואמון. וממילא כשהיא נעלמה נחרב ביתנו ושמם. ניטל הלב של העניין.
לחזור לאמון הראשוני
האותיות של החודש שלנו, "אב", מסמלות את האותיות הראשיות, האותיות הבסיסיות שמהן ממשיכות כל האותיות המרכיבות את שפת הקודש. חודש אב קורא לנו לחזור לא', ב', לחזור לשורש:
בשביל מה באנו לפה?
מה אנחנו כעם באנו לעשות פה?
מה אני כיהודיה צריכה לעשות בעולם הזה?
לחזור ולשאול את השאלות הכי בסיסיות האלה את עצמינו. לחזור חזרה לא', ב'. לחלום הראשוני של חיבור אשת הנעורים עם דודה, ולראות איך מביאים את העולם – ואת עצמי – חזרה למסלול הראשוני שלו.
כידוע השורש של חוסר האמון הזה התחיל בנחש הקדמוני שהטיל את הזוהמה והחוסר אמון בין אדם וחוה לבין ה' יתברך. וכשאדםם הראשון נפל בחטא והתחבא בגן עדן, הקב"ה קרא לו "איכה"? כשמתחבאים בנבכי החיים ולא חיים את התכלית, כשמאבדים את האמון בה' יתברך, ומתחבאים ממנו, אנו מוצאים את עצמינו בשיא החושך "איכה – ישבה בדד".
אבל התיקון לזה הוא שנעמוד מול ה' יתברך כפי שאנחנו, ונשאל את עצמינו:
"איכה"?
איפה אני?
איך הלכתי כל כך רחוק?
ואז אשבור את מסכי הקרח שהצטברו ביני ובין ה' יתברך ואחזור חזרה לאמון, אמון באהבה הגדולה, אמון ברצון של ה' יתברך לחזור לבית חיינו ולהשיב לנו את כל המתנות הנפלאות שהיו חלק מהקשר החי: בית המקדש, הנבואה, הסנהדרין, אורים ותומים, שירת הלויים וכו'.
השמחה הטבעית האישית שלי בקשר החי עם ה' יתברך, כאב לביתו.
וכשנעשה זאת בעז"ה נזכה במהרה לראות בימי השמחה והמועד שלנו, כיצד גוללין את הפרוכות המכסות את קודש הקודשים, ונשובב ונראה כיצד ארון הברית עומד על אבן השתיה שעליה הושתת העולם, היא תכלית העולם.
ושוב נראה כיצד הכרובים פניהם איש אל אחיו באהבה אחוה שלום ורעות.
שנזכה לנחמה גדולה,
זאביק