אורחים מכובדים מגיעים לשבת.
המפה היפה ביותר על השולחן, הסכו"ם היוקרתי יצא מהארון. סט הצלחות המיוחד. מפיות מעוצבות וכלי הגשה יפים ומרהיבים. האוכל כמובן – מושקע ומיוחד מהסלטים עד למנה העיקרית, והקינוחים… כיאה לאורחים חשובים.
גם בגמרא (שבת קיט.) מסופר לנו על אורחים מפתיעים:
רבה בר רב הונא איקלע לבי רבה בר רב נחמן
קריבו ליה תלת סאוי טחיי
א"ל מי הוה ידעיתון דאתינא?
אמרו ליה מי עדיפת לן מינה?!
תרגום: רבה בר רב הונא נזדמן לביתו של רבה בר רב נחמן. הביאו לפניו שלוש סאים רקיקין שמרחו אותם בשומן יקר. אמר להם: איך ידעתם שאבוא (שהכנתם לכבודי מאכל משובח הראוי לאורחים?). אמרו לו: האם אתה עדיף לנו ממנה? (מן השבת?).
רבה בר רב הונא מגיע כאורח בהפתעה ולא מבין כיצד ידעו על בואו והכינו לכבודו תבשיל משובח שמכינים עבור אורחים חשובים. עונים לו בני ביתו של רבה בר רב נחמן: כלום אתה חשוב לנו יותר ממנה- מן השבת?
האורחת המכובדת והחשובה ביותר מגיעה לפתחנו כל שבוע- שבת שמה. היחס והכבוד שלנו לקראת בואה ראוי להיות לפחות כמו לאורחים חשובים.
ההשקעה באוכל, בעיצוב, בהגשה – לכבוד שבת קודש.
אולי בהשראת סיפור תלמודי זה כתבה המשוררת רבקה אליצור את שירה היפה:
שלום לך אורחת
שלום לך שבת
חיכינו חיכינו סוף סוף הנה באת
הבית שטפנו
פרחים לך קטפנו
פרסנו מפה לבנה על שולחן
הנרות מאירים
כל הבית מוכן
ביטוי הלכתי להכנה ולציפייה לקראת שבת ניתן לראות בדברי הרמב"ם [1]
"איזהו כבוד זה שאמרו חכמים שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך". האדם מתכונן, מתרחץ וממתין בהתרגשות לבואה ואף יוצא לקראתה.
ולסיום- אולי ניתן לדמות את אותם מלאכים, שאנו מקבלים בשירת "שלום עליכם" לשומרי הראש המלווים את האורחת החשובה:
"שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת מלאך טוב אומר: יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו. ואם לאו – מלאך רע אומר: יהיה רצון שתהא לשבת אחרת כך, ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו".[2]
שומרי הראש – המלאכים, מתלווים אליה ובודקים בכל בית ובית – האם כיבדוה כראוי? האם הבית מואר, השולחן ערוך? המיטה מוצעת? האם השקענו, המתנו, ציפינו וייחלנו?
בתפילה שנזכה לכבד כל שבוע ושבוע את האורחת מתוך שמחה, התחדשות ואהבה.
[1] הלכות שבת פרק ל הלכה ב.
[2] תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קיט, עמוד ב