תהלים פרק א פותח במילים: "אַ֥שְֽׁרֵי־הָאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר׀ לֹ֥א הָלַךְ֘ בַּעֲצַ֪ת רְשָׁ֫עִ֥ים וּבְדֶ֣רֶךְ חַ֭טָּאִים לֹ֥א עָמָ֑ד וּבְמוֹשַׁ֥ב לֵ֝צִ֗ים לֹ֣א יָשָֽׁב: כִּ֤י אִ֥ם בְּתוֹרַ֥ת השם חֶ֫פְצ֥וֹ וּֽבְתוֹרָת֥וֹ יֶהְגֶּ֗ה יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה: וְֽהָיָ֗ה כְּעֵץ֘ שָׁת֪וּל עַֽל־פַּלְגֵ֫י מָ֥יִם אֲשֶׁ֤ר פִּרְי֨וֹ׀ יִתֵּ֬ן בְּעִתּ֗וֹ וְעָלֵ֥הוּ לֹֽא־יִבּ֑וֹל וְכֹ֖ל אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֣ה יַצְלִֽיחַ:"

הציווי על האדם לא ללכת בדרך הרעה איננו מספיק, חייבים לייצר אלטרנטיבה חיובית, לא מספיק לומר 'סור מרע', חייבים לומר משהו על ה'עשה טוב'. וכך משורר תהלים, מיד אחרי שמזהיר מהרשעים, החטאים והליצים, מדריך ומכוון אל תורת השם. אי אפשר לומר רק לא ולא ולא ולא, זה מסוכן, זה לא מתאים, זה לא שייך וכדומה, צריך לומר גם מה כן.

אך האם התורה מסוגלת להוות חלופה להצעות המפתות שהעולם מניח בפנינו? לתרבות, לספרות, לקולנוע, לתרבות הצריכה ועוד ועוד? חייבים שהתורה לא תהיה רק 'תורת השם', תורה גבוהה, אצילית, אמיתית, קדושה, אלא 'תורת השם' חייבת להפוך להיות 'תורתו', התורה שלך, תורה אישית, שמדברת אלייך שמשמחת אותך, שאת נהנית ללמוד אותה ואפילו מחדשת ויוצרת בה. לכן הפסוקים עוברים מ"בתורת השם חפצו", ל"ובתורתו יהגה יומם ולילה".

אך כדי שהתורה תצליח להפוך להיות התורה שלך, תורה אישית ונוגעת, את חייבת מלכתחילה ללכת למדרשה שתהיה מתאימה לך, משמחת אותך: "בתורת השם חפצו- אין אדם לומד תורה אלא במקום שליבו חפץ". האם את רוצה ללמוד גמרא והלכה בעיון, או חסידות ורוחניות? האם יותר לימוד עצמי או יותר הקשבה לשיעורים? האם מסגרת אינטנסיבית או מאווררת? האם מקום עם גיוון אנושי ותורני או מקום חדגוני ומצומצם יותר? האם מדרשה גדולה או דווקא קטנה? מקום בסביבה עירונית או כפרית? לפני שירות או אחריו?

חפשי את המקום שמדבר אלייך, שנוגע בך, ואז בעזרת השם התורה תתחיל להיות 'תורתו', התורה שלך. ואם התורה תהיה התורה שלך, לא רק תורת השם, אז השלב הבא הוא 'והיה כעץ שתול על פלגי מים וכו', התורה חדלה להיות רק ספר, טקסטים, לימוד, היא מתחילה להיות משהו שאת חיה, חווה, פוגשת, ישנה, מתעוררת, מטיילת, מדברת, משהו חי וצומח. ואז, רק אז, זה באמת מתחיל להיות אלטרנטיבה.

אנחנו 'המזרוחניקים' חיים על הגבול, על הקצה, רגל אחת בתורה ורגל שניה במציאות האקטואלית, דווקא אנחנו חייבים להשקיע משהו בתורה, כדי שלא ניסחף ונשאב להזדהות מלאה וטוטלית עם העולם, שיהיה מקום גם לשמים בחיינו.

בהצלחה. שי