תורה באקדמיה: הילכו שתיהן יחדיו?
מקץ סמסטר במדרשה באוניברסיטת בר- אילן, התיישבתי לכתוב. לכתוב כמה חיבור לתורה בשנות האקדמיה הוא קריטי ולא פחות מ"חמצן" רוחני.
אנו מורגלים בתיכונים, באולפנות, במדרשות ובישיבות להביט אל האופק הצבאי/ תקופת השירות הלאומי, ולא הרבה מעבר לכך. בשיעורי ה"הכנה לחיים" אנו מתמקדים בבניין המשפחה, וטוב שכך. זהו ערך יהודי ותורני ללא כל ספק. אולם, איפה האחריות לכל הבוגרים שעתידים ללכת ללמוד באקדמיה, אלו הפונים ללימודים גבוהים לכתחילה ולא בדיעבד?
זאת יש לדעת, ואין לעצום עיניים: שם נמצא האתגר הבא, ולהערכתי הוא לא פחות מאתגר מתקופת השירות, אם לא יותר.
יש לא מעט מוסדות המציעים תוכניות המשך, לימודי כולל או תכנית הוראה, ומתקשים לנסח אמירה ברורה עבור כל אלו שיבחרו להתפתח בעולם האקדמי הכללי. כדאי להביא בחשבון שלא פעם בוגרים שלא המשיכו בישיבה מפרשים את השתיקה הזאת כהבעת אכזבה מבחירתם, מה שעלול לנתק אותם מכור מחצבתם, וחבל.
להלן מנויים מספר מרכיבים של הקושי במפגש עם האקדמיה. הפתרון לכולם הוא אחד : נטילת חלק במסגרת לימוד בבית מדרש לצד הלימודים האקדמאים. פתרונות של חתונה בגיל צעיר או מגורים בסביבה תומכת- אינם מספקים.
האתגר הראשון: יציאה מהחממה הדתית למרחב חופשי עלול להביא לירידה ברמת המחויבות ההלכתית. האווירה היא לא אותה אווירה , החבר'ה משתנים וההשפעה ניכרת. שנות הישיבה הקודמות תורמות אך לא מספיקות. לצערי, אני יכולה לגבות טענה זו בעובדות בשטח.
האתגר הנוסף הוא חשיפה לתפיסות מאוד שונות מתפיסות המקור לצד העדר כלי ביקורת מפותחים. בוגר חינוך דתי עלול ללכת שבי אחר כל תיזה המנוסחת בבהירות ובקוהרנטיות. בלימודיו הוא יפגוש באנשים מרשימים וידעניים, מבלי שיש מאחוריו גב או עוגן המאפשר שאילת שאלות ועריכת בירורים. מציאות זו מטלטלת, ואם היא מתרחשת ללא תמיכה של בית מדרש רציני, היא מסוכנת לעולמו הדתי. לא אחת שיתפה אותי תלמידת המדרשה בדילמות וקשיים בתחום הזה, וגם אם נשארים סימני שאלה, יש משמעות קריטית לשיח עם אנשי תורה הפועלים בתוך ההקשר האקדמי ולא חשים מאוימים מכך.
הדבר השלישי , לא פחות חשוב מהשניים הקודמים: האקדמיה מציעה לבאים בשעריה עושר רעיוני אדיר. ככל שמתקדמים בשלבי הלימוד ובתארים , כך עולה גם רמת העניין והתחכום. אם לא תהיה דינמיקה של התפתחות העולם התורני, יישאר האחרון דל וחיוור, וזה היפך עבודת ה' המחייבת התקדמות מתמדת. לא יתכן שאדם יהיה מדען ראשי , ולימודיו התורניים יישארו מאחור. זה בעיני חטא דתי.
ואחרון חביב: רק על עצמי לספר ידעתי: עד שלא התחלתי ללמוד תורה באופן מסודר במדרשה, לצד לימודי הדוקטורט במשפטים, לא ידעתי שיש התנגשות ערכית בין כתיבתי לבין עקרונות משפט עברי. לא ידעתי כי לא עסקתי בכך. אם רצוננו להקים דור של "תורה עם דרך ארץ", אנחנו חייבים לכוון את הבוגרים להצטרף למסלולים תורניים לצד אלו המחקריים. זה המקום המאפשר להם להתאמן על הכנסת לימוד תורה בחיים הבוגרים והמאתגרים שנכונו להם גם בהמשך.
בסיכום תקופה ארוכה של לימודים באקדמיה ותקופה קצרה של תפקידי במדרשה בבר -אילן אני יכולה לומר בוודאות שהמקום מצמיח נשים צעירות מלאות ביראת שמיים ובחכמה, העוברות תהליך דומה לתהליך שזכיתי לעבור פה בעצמי. אף שזכיתי להינשא בגיל צעיר לאברך ואת עיקר שנות לימודי עברתי כאשה וכאם, ואף שכלפי חוץ לא ניכר עלי שום שינוי חיצוני, הלימוד והחיבור למקום תורה בנה אצלי קומת עומק משמעותית.
אשרינו ששם חלקנו מיושבי בית המדרש ואשרינו שיש לנו הזכות והחובה להשפיע על תלמידנו לא לוותר על הדבר הקריטי הזה של השכמת בית המדרש לצד העיסוקים האחרים.