"באמת מי שיש לו מח בקדקודו, יכול להבין בקל שכל החכמות של עוה"ז הם שטותים והבלים ואינם בכלל חכמה כלל, מאחר שעל ידן אינו יכול לבוא לתכליתו האמיתי והנצחי שהוא העיקר… כי עיקר החכמה האמיתית היא חכמת הצדיקים הגדולים, שזכו לחשוב באמת על תכליתם הנצחי… וכן צדיקים כאלו הם יכולים לתקן כל העולם, ולהחזיר למוטב כל מי שרוצה להתדבק בהם." (ליקוטי הלכות, הלכות שבת, ד').

ר' נתן שטרנהרץ נולד בנמירוב שבאוקראינה בט"ו בשבט ה'תק"מ.  אביו, ר' נפתלי הרץ, היה סוחר גדול ונחשב לאחד מחשובי העיר. מילדותו נודע נתן הקטן כמתמיד עצום, ניחן במחשבה ישרה ובפשטות, וכונה "העילוי מנמירוב".

בגיל  12 נשתדך עם בתו של ר' דוד צבי אוירבך, אחד מגדולי הדור ומחשובי רבני אוקראינה, ולאחר כשנה בא עמה בברית הנישואין. לאחר החתונה הסתופף ר' נתן בצילו של חותנו הגדול והמשיך בלימודו בהתמדה מופלאה, והתעלה בידע, בהבנה ובחריפות. אחרי כשנתיים חזר לבית אביו, וקבע את מקומו בבית המדרש שבנמירוב. שם, למד בחברותא עם ר' ליפא, אברך המקושר לחסידות, שהיה הראשון שהפגיש את ר' נתן עם גודל האור הנפלא שבתורת החסידות. אט אט גילה ר' נתן עניין בחסידות, וכפי שהוא מתאר: "שמריבוי הדברים של חברי הנ"ל הבחנתי האמת… והסכימה דעתי עם החסידים, שטוב להתקרב לצדיקים המפורסמים גדולי החסידים, כי הם אנשי אמת וה' עמם". הוא החליט לנסוע בצנעה אל רבי מרדכי מקרמניץ, בנו של ר' יחיאל מיכל מזלאטשוב, מתלמידי הבעש"ט, ומשם לר' לוי יצחק מברדיטשוב, שפתח בפניו את שערי החסידות. ר' נתן נתפעם מעבודת ה' ומהדבקות של צדיקי עולם אלה, ואף מעלה על הכתב את התורות ששמע מר' לוי יצחק. לימים, נכללו דברים אלו בספר "קדושת לוי".

אך עם כל זאת, עדיין לא מצא ר' נתן מנוח לנפשו. יום אחד, חלם ר' נתן חלום, ובו הוא מטפס על סולם ונופל, מטפס ושוב נופל, ולפתע איש מאיר פנים עומד מולו ואומר לו: "אברך! טפס וטפס, אך החזק עצמך היטב". לאחר כשנה תמימה, הגיעה שמועה לנמירוב כי לעיר ברסלב הסמוכה, הגיע נכדו של הבעש"ט, הלא הוא ר' נחמן. ר' נתן החליט לנסוע לברסלב ולהסתופף מעט בצילו, וכשנפגשו אמר לו ר' נחמן: "מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו". ר' נתן נזכר מיד. זהו האיש שנגלה אליו בחלום!

מאז לא מש ר' נתן מרבו ר' נחמן מברסלב, והוא שערך לדפוס את הספר "ליקוטי מוהר"ן". ר' נחמן אמר פעם לחסידים: "כל אחד מכם יש לו חלק בתורה שלי, אבל נתן – יש לו חלק גדול מכולכם, שאם לא היה הוא, לא היה לכם אפילו עלה (=דף) אחד מהספר". ר' נתן הוציא לאור גם את "סיפורי מעשיות", ו"ליקוטי עצות". ר' נתן עצמו חיבר את "ליקוטי הלכות", בו הוא מרחיב ומפרט את תורת רבו, על סדר ה"שולחן ערוך".

מרבו הגדול קיבל וספג את האהבה הגדולה לארץ ישראל, כפי שהוא כותב: "ולמן היום אשר שמעתי מרבינו ז"ל התורות המדברים מעוצם קדושת ארץ ישראל, ומכולם מובן קדושת איש הישראלי תלוי בארץ ישראל. מאז ועד הנה תוקד בקרבי… לזכות לבוא לארץ ישראל". ואכן בשנת ה'תקפ"ד זכה ר' נתן לעלות ולחונן את עפר ארץ הקודש. לאחר מספר חודשים חזר לברסלב, ומשם, בעקבות רדיפות וקטרוגים נאלץ לחזור לעיר הולדתו נמירוב. רק לאחר מספר שנים שב לברסלב, בה נפטר בי' בטבת ה'תר"ה, היום לפני 169 שנים. סמוך לפטירתו אכל מעט (כדין חולה בתענית) ובברכת המזון הוסיף: "הרחמן הוא ימשיך לנו קדושת ארץ ישראל". לאחר מכן שכב על מיטתו , נאנח ואמר: "אתם חושבים שאני מתאנח על שמיעטתי בלימוד התורה במשך ימי חיי, או שמא לא התפללתי כדבעי? לא ולא! לא על כך גונח אני. כמה שיכולתי שמרתי על הזמן בלימוד ובתפילה. אולם מתאנח אני, כי מי יודע אם יצאתי ידי חובת התמימות של רבינו".

את מקומו מילא אחריו ר' נחמן מטולטשין, שעליו אמר: "מי שנשא עבורי את דליי המים, הוא ינהיג את העדה".

ר' נתן שטרנהרץ מברסלב. תלמידו המובהק של ר' נחמן. זכותו תגן עלינו, אמן.

הידיעה הקשה הכתה בתדהמה את כל המדינה. בתאונת דרכים קשה נהרגו שלושה ילדים קטנים. ימים רבים לאחר ההלויה, בה בבכי קורע לב טמנה  את שלושת ילדיה, לא ידעה אם המשפחה מנוח. מידי לילה נגלים לה בחלום ילדיה ומתחננים שתלך לפגוש איש זקן, שאת תמונתו החזיקו בידם. האם, בת קיבוץ בצפון הארץ, החליטה ללכת לחפש את האיש בירושלים. "לכי לרב כדורי", יעצו לה. כשהגיעה לביתו, בקשה מהשמש לראות את תמונת הרב, ומשראתה את התמונה – התמוטטה והתעלפה. הרב הזה הוא אשר נראה לה בחלום! לאחר שהתאוששה, נכנסה אל הרב כדורי שאמר לה: "אני מחכה לך מזמן. יש צער גדול לשלושת ילדייך שנהרגו. אין מי שיאמר עליהם קדיש." הרב ביקש ממנה לשכור מי שיאמר עליהם קדיש, ולאחר כחודש שבה אל בית הרב וסיפרה שראתה שוב את הילדים בחלום, שמחים ורוקדים יחד עם הרב כדורי.

הרב יצחק כדורי, או בשמו המקורי יצחק דיבה, נולד בבגדד בחג הסוכות, כנראה בשנת ה'תרנ"ט. מילדותו התמסר יצחק ללימוד התורה, ואף זכה לפגוש את מאור הגולה ר' יוסף חיים  ה"בן איש חי". כבר כנער, נחשב לעילוי והפגין בקיאות מופלאה בתלמוד. בגיל 17 נשא דרשה בפני כל גדולי בגדד, שהתפעלו מאוד מדבריו, ובקשו ממנו שלא להרבות בדרשות, מחשש לעין הרע. מאז, מיעט הרב כדורי בדרשות ובדיבור בכלל, ונודע כשתקן גדול.

בשנת ה'תרפ"ב החליט לעלות לארץ ישראל, והתיישב בעיר העתיקה, שם למד בישיבת "פורת יוסף", ולאחר מכן בישיבת המקובלים "בית אל". כאשר שמעו כי הגיע לארץ ישראל, אמרו עליו חכמי ירושלים: "ארי עלה מבבל". בין רבותיו היה הגאון הרב אפרים כהן, והמקובל חכם סלמאן אליהו, אביו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. לאחר נפילת העיר העתיקה, עבר הרב כדורי לשכונת הבוכרים, והתפרנס מעבודתו בכריכת ספרים. הרב כדורי עסק רבות בתפילה עפ"י כוונות הרש"ש. לא פעם טען כי אדם ראוי לשם "מקובל" רק לאחר בדיקה ממי קיבל, ורק אם נהג להתפלל שנים רבות עפ"י כוונות הרש"ש. סדר היום של הרב נפתח בחצות לילה, בתיקון חצות ולימוד תורה עד עלות השחר. לאחר מכן מנוחה קלה, עד לתפילת שחרית בישיבת "נחלת יצחק" אותה הקים, בשעה 7:00.

בסיום התפילה, במשך שעה ארוכה, היה הרב מברך את הרבים שהגיעו לקבל ברכה. לאחר ארוחת הבוקר למד "חק לישראל", וגמרא בבלי וירושלמי. לאחר ארוחת צהריים קלה, היה מקבל קהל במשך שעות, ואז נח מעט ועולה לישיבת "נחלת יצחק". לאחר תפילת ערבית קיבל שוב קהל עד סביבות השעה 23:00, ושוב, מנוחה קלה, ולאחריה – תיקון חצות.

כאשר הוציא את ספרו "פתחי עולם", שעוסק בתפילות, סגולות וקמעות, כתב הרב כדורי במבוא לספר: "ישמחו הנבונים ויגילו הדלים, כי מצאתי להם מזור ותרופה". בספר מובאות אינספור סגולות לעניינים שונים, בכתב ידו של הרב כדורי.

לשאלה כיצד פועלים הקמעות שהוא מחלק, השיב הרב בחיוך: "בגלל שאני כל כך זקן, המלאכים מכבדים אותי ושומעים בקולי…"

כשנשאל מדוע אינו מפסיק לעשן, השיב: "העשן טוב למלאכים…" בשנים האחרונות לחייו, היה הרב כדורי מעורב בעשיה ציבורית במדינה, והיה לאחד ממנהיגיה של תנועת ש"ס. מסופר כי בשנת ה'תשנ"ב הזהיר המכון הססמולוגי מפני רעידת אדמה קשה שעלולה לפקוד את ישראל. הרב כדורי ביקש להפליג בצוללת במפרץ אילת, שם עשה תיקונים שונים עם מקובלים נוספים, ובסיומם אמר "תעבור למצרים". למחרת הייתה רעידת אדמה עזה במצרים שפגעה באלפי אנשים. בשנת ה'תשנ"ב, ערב הבחירות לכנסת, בירך את בנימין נתניהו ואמר: "מחר תהיה ראש ממשלה", כפי שאכן קרה, כנגד כל הסקרים.

הרב כדורי דאג מאוד לשלימותה של ארץ ישראל, ובכל פעם שעלתה מחשבה למסור חלקים מארץ ישראל היה פונה לשמשו ומבקש: "בוא ניסע לשם". הוא היה מגיע למקום, בדרך כלל בטיסה, ומברך. בין השאר ביקר בישוב בית אל, שם בירך את התושבים שימשיכו לשבת בכל רחבי ארצנו, ושלא תיפול חלילה ארץ ישראל בידי אויבינו. לפני הנסיגה מגוש קטיף פרסם הרב כדורי את התנגדותו לתכנית, ואמר: "הנני מתפלל ומברך את כל מי שיצביע נגד התכנית המסוכנת".

באמצע חודש טבת ה'תשס"ו, אושפז הרב כדורי עקב דלקת ריאות. לאחר כשבועיים חלה הידרדרות רפואית, ובכ"ט טבת ה'תשס"ו נלקח לבית עולמו והוא כבן 108. בהלווייתו השתתפו מאות אלפים, וכל גדולי הדור הספידו את "זקן המקובלים". בין השאר ספד הגר"מ אליהו: "כשלמדנו בישיבת "פורת יוסף", הייתה תורנות במסירת השיעור בין הלומדים. כשהגיע תורו של הרב, הוא סירב. לאחר הפצרות רבות, מסר פלפול עמוק ב'קצות החושן' וב'נתיבות המשפט' (ספרים עמוקים מאוד בפלפול בדיני ממונות)… חשוב שתדעו שמילה אחת של הרב כדורי הייתה מתרצת אלף קושיות בקבלה".

המקובל הצדיק הרב יצחק כדורי זצ"ל. זכותו תגן עלינו אמן.

שבת קודש ח"י במנחם אב ה'תרפ"ט. לדורות תיזכר שבת זו, העקובה מדם קדושי ישראל שנרצחו באכזריות בידי הערבים בחברון ובכל רחבי ארץ ישראל. בשכונת מאה שערים הסמוכה לשער שכם ולעיר העתיקה שררה אווירת מלחמה. רק אתמול הסתערו הערבים על השכונה, ובדרך נס נהדפו. והנה, בעיצומו של יום השבת, הוזמן הגאון רי"ח זוננפלד למול תינוק בקצה שכונת מאה שערים. ללא היסוס יצא רי"ח מביתו שבעיר העתיקה וצעד ברגל דרך שער שכם לעבר מאה שערים.

כשראה שמלוויו רועדים מפחד, ציווה עליהם לשוב על עקבותיהם והמשיך לבדו. לאחר שהגיע בשלום לברית המילה, התעקש לחזור בעיצומה של השבת לביתו, בקומה זקופה, בעוז ובבטחה דרך שער יפו. לשאלת רבים מדוע בחר ללכת דרך שער שכם, השיב: "בכדי שלא יחשבו הערבים שהצליחו לגרש רגל יהודי אפילו מפינה אחת או רחוב אחד בירושלים". ומדוע חזר דרך שער יפו? -"בכדי לקיים מה שנאמר "סובו ציון והקיפוה".

ר' יוסף חיים זוננפלד נולד בשנת ה'תר"ט בעיירה וורבאו שבסלובקיה. עוד בטרם הגיעו לגיל 6, התייתם מאביו ר' אברהם שלמה. לאחר כשנתיים נישאה אימו בשנית והמשפחה עברה להתגורר בעיירה סמניץ. הילד חיים (השם יוסף נתווסף לו בהמשך ע"י הגאון הרב משה יהושע יהודה לייב דיסקין בשנת ה'תרמ"ה כשחלה בדלקת ריאות קשה ונסתכן) נשלח לבית ספר עממי, שם למד גם לימודי חול בהצטיינות רבה. כשהגיע למצוות הצטרף לישיבתו של הגאון ר' חיים צבי מנהיימר שבוורבאו, שם נתגלה כעילוי עצום וכשקדן מופלא. עד מהרה הפך חיים הצעיר והביישן לעמוד התווך של הישיבה, ובחיבה כינוהו כולם "ראש הישיבה", והוא כבן 14 בלבד…בהמשך למד אצל ה"כתב סופר", שחיבבו מאוד וכתב אודותיו: " ובקרב הימים- במקום גדולים יעמוד, ועמהם ימנה להפיץ טהרה ותורה בישראל, וכותרת התורה על ראשו" .

בשנת ה'תרל"ג, זמן קצר לאחר נישואיו, הצטרף ר' חיים לרבו דאז הרה"ג אברהם שאג, שעלה לארץ ישראל. כשהודיע רב החובל כי האוניה בה הפליגו מתקרבת אל חופי ארץ ישראל טיפס ר' חיים אל ראש התורן וכשהבחין בפס החוף החל קורא בהתרגשות: "הנה, מורי ורבי, הנה היא שם- ארץ הקודש! אני רואה אותה ממש, רואה ממש את הארץ!" הוא לא הסכים לרדת מראש התורן, עד שהבטיחוהו הנוסעים כי גם מהסיפון ניתן לראות היטב את החוף. האוניה עגנה בנמל יפו ומיד למחרת יצאו מיפו לירושלים. הם זכו לקבלת פנים חמה מצד רבני ירושלים ובראשם ר' שמואל סלנט והתיישבו בעיר העתיקה.

ר' חיים ואשתו זכו לדירה קטנה ללא טיח ובתוך ימים מועטים התאקלמו ונהגו כבני ירושלים מימים ימימה עד שרבו, הרב שאג, אמר פעם: "אינני יודע כיצד יכלה ארץ העמים לסבול אור גדול כזה…"

ר' חיים זוננפלד התקרב מאוד לר' משה יהושע יהודה לייב דיסקין, ייסד את שכונת בתי אונגרין שבעיר העתיקה ואף הקים את "בית הדין של החוגים היראים" יחד עם הרב דיסקין. בשנת ה'תרנ"ט נתמנה ר' יוסף חיים לראש כולל אברכים "אור חדש" בו למדו גדולי ירושלים ובהם הגרצ"פ פרנק. אט אט נתקבל ר' יוסף חיים זוננפלד כמנהיגו הרוחני של הישוב הישן כולו.

ר' יוסף חיים נודע, לצד גאונותו, ברחמנותו המופלאה- במיוחד כלפי עניים, יתומים ואלמנות. פעם התאחר לשוב מבית הכנסת ומשחיפשוהו בני ביתו, מצאוהו שואב מים מהבאר עבור בני משפחה בה ההורים נפלו למשכב. שאלה אותו בתו: "ומה יאמרו הבריות כשיראו שהרב שואב מים מהבאר, האם זה לפי כבודו?" השיב ר' יוסף חיים: "ומה יאמרו בשמיים? יושב לו הלה וסועד פת שחרית וילדי ישראל, בני עניים מסכנים נפשם להביא טיפת מים לאביהם החולה ולאם היולדת…"

יוקדת הייתה אהבתו של הרב יוסף חיים זוננפלד לארץ הקודש. באגרות שכתב חתם:" המחכה לישועה קרובה" וביאר כי "מחכה" משמעותו קרובה יותר מ"מצפה". באגרות למחותנו הרב זוסמן כתב: "…אומר אני: בוודאי הגיע השעה שיתעוררו בעלי היכולת ליתן לב להישוב בקודש, אם כי מאז ליבם של ישראל עם הקודש הומה לחיבת הקודש, לא היה להם כי אם לתמוך באותם המעטים השרידים שנתנו ליבם לעלות בקודש אבל לשים לב להרבות הישוב בקודש- בזה כנראה לא התעוררו… וכנראה נתקיים בנו "אם תעוררו… עד שתחפץ" והנראה שהחפץ הזה, התעוררות העליון, השי"ת ברחמיו יחיש ישועה לעמו בבא ובהכא".

פעם אחרת קרא: "כמה וכמה פעמים ביקשתי וציויתי להגיד ליהודים החרדים בחו"ל שכל מי שסיפק בידו לעלות לא"י ואינו עולה- עתיד ליתן על כך את הדין… דווקא היהודים הדתיים מחוייבים לעלות ולבנות את הארץ על טהרת הקודש, כי הארץ מחכה להם שיגאלוה משממותה".

על עצמו כתב ברוב ענוותנותו: "אין בי לא תורה ולא חכמה ולא ידעתי בי שום מעלה, כי אם שזכיתי ברחמי שמיים לישב בעיר הקודש ת"ו".

חרף המחלוקת העמוקה בינו לבין מרן הרב קוק בעניין היחס לציונות, יחסי חיבה עמוקים שררו בין השניים. כאשר נולד בן לגאון ר' חיים לייב אוירבך, ראש ישיבת המקובלים "שער השמיים" כיבד את רבי יוסף חיים זוננפלד להיות המוהל ואת הראי"ה קוק בסנדקאות. לאחר הברית ישבו שני הגדולים ודיברו בלימוד שעה ארוכה באהבה ואחווה עצומים. רי"ח זוננפלד כינה את הרב קוק "צדיק יסוד עולם" וכשהודפסו דברי בלע אודות הרב קוק הוציא בית הדין של רי"ח זוננפלד פסק האוסר על פרסום הדברים. פעם שח הראי"ה לנכדו של רי"ח זוננפלד: "בפנימיות נפשי אני והסבא שלך ר' חיים ידידים נאמנים, ואני חוזר ונשבע לך בהן צדקי שאם הסבא שלך היה מעבר לסמבטיון הייתי מוסר את נפשי להביאו הנה".

פעם אחרת אמר: "הנה לפניכם הרב הצדיק ר' חיים זוננפלד- הוא הרב המקורי והאמיתי ועליכם לשים לב על כל דבריו ולהתבונן על כל צעד ושעל שלו ואז תוכלו לקבל מושג נכון ומדויק מצדיק אמיתי".

גולת הכותרת של שליחותו הציבורית הייתה חלקו ב"מסע המושבות" בהנהגתו של הרב קוק. בעקבות המסע לחיזוק שמירת היהדות בגליל, התפרסמה קריאה גדולה בחתימת הרבנים, בה נכתב בין השאר: "אחד החזיונות מרהיבי הלב שבדורנו הוא בוודאי חזון הישוב הארצישראלי, ההולך ומתקדם ככל ערכו בשנים האחרונות. שלומי אמוני ישראל ודאי צריכים לשמוח על החזון הנהדר הזה שבו אנו רואים אתחלתא דגאולה, אך כל חזון התחיה המרהיב את הלב, כאילו נמוג הוא ומתנדף כעשן לעיננו חלילה בעת אשר הננו מסתכלים במחסורים הגדולים שבאורחות החינוך והחיים… למטרה זו נועדנו אנו הח"מ לסייר יחד את הגליל לכל פינותיו בעצה אחת, לדבר שלום ואהבת אמת אל אחינו הקרובים והרחוקים, לעודד את הרוח, להכניס טל חיי קודש בעצמות הישוב בכלל ובישוב הגלילי ביחוד… בתקווה להצלחת דרכינו ופעולותינו הננו חותמים בציפיית גאולה וישועה לאור ה' ורוממות קרן ישראל ותורתו על אדמת הקודש, בימין ה' רוממה".

בתחילת שנת ה'תרצ"ב ניכרת הייתה חולשתו של רי"ח זוננפלד. תפילה אחת הייתה שגורה בפיו כל העת: "רבש"ע, כל ימי נזהרתי לא להזדקק לעזרת אחרים ולא להטריח את הזולת, אנא אל תצריכני לעזרת בשר ודם בשלהי ימי, וזכני שאוכל לשרת את עצמי כל עוד נשמתי באפי, עד שיעלה לרצון מלפניך ליטלה ממני ולהחזירה אליך"

הוא נחלש מיום ליום וביום י"ט באדר שני ה'תרצ"ב, השיב את נשמתו ליוצרה. בצוואתו ביקש שלא לכתוב שום תואר על מצבתו, ובהספדו לומר רק: "חבל על יהודי זקן מארץ ישראל." המונים ליוו אותו בדרכו האחרונה עד למקום קבורתו בהר הזיתים, מול מקום המקדש.

הגאון הרב יוסף חיים זוננפלד זצ"ל. זכותו תגן עלינו אמן.

"עיקר האמונה שבחכמים ויראי ה' היא אמונה הפשוטה, ועל ידי זה זוכין לתקן את הנשמה בשורשה, ולקבל ברכת צדיק, ולהיוושע תמיד בכל העניינים. רק שלא יהרהר אחרי רבו, ויבטל עצמו, ויעשה עצמו כלי לקבל השפע – כי העיקר תלוי במקבל" (קונטרס דברי תורתו, עמ' י"ב)

האדמו"ר רבי שלמה גולדמן נולד בשנת ה'תרכ"ט בעיירה נובוהרד שבאוקראינה, לאביו רבי מרדכי, האדמו"ר השלישי בחסידות זוויל. כבר מילדותו זכה שלומק'ע הקטן לרוח הקודש, אך הקפיד מאוד להסתיר זאת באופן מוחלט. הוא נהג בפשטות ובענווה גדולה, ובגיל 14 נשא לאשה את הרבנית גיטל, בתו של ר' בן ציון אלתר מדוידהורודוק.

בשנת ה'תרנ"ד נסע להסתופף במחיצתו של הקדוש ר' דוד משה מטשורקוב, בו דבק שבע שנים. בשנת ה'תרס"א ציוה אותו רבו לשוב לביתו, ולהסכים לקבל "קוייטלאך" מיהודי זוויל והסביבה, ביטוי למינויו כאדמו"ר. במשך כ-25 שנה כיהן בכרב העיר זוויל, יחד עם אחיו הגדול ר' יחיאל מיכל.

רוב ימיו ערך תעניות, לעיתים במשך 3 ימים רצופים, ושמעו יצא בכל הסביבה כאיש אלוקים קדוש הפועל ישועות. הוא עמד בתוקף על שמירת התורה והמצוות בעירו, והרבה בסיוע ליתומים אלמנות ונזקקים. ביתו היה פתוח לרווחה לכל דכפין, והוא נהג לחלק לעניים מידי שבוע חלות, צרכי סעודות השבת ובשר.

עקב גזירות השלטון הבולשביקי נגד לימוד התורה ושמירת אורח חיים יהודי, החליט ר' שלמה לעלות לארץ ישראל, ובצום גדליה בשנת ה'תרפ"ו הגיע לנמל יפו עם נכדו מרדכי. כשירדו מהספינה בארץ ישראל אמר ר' שלמה לנכדו: "אנו משליכים את האדמו"רות לים", ואף ציווה עליו לבל יגלה ברבים את זהותו של סבו.

ר' שלמה ונכדו הגיעו לירושלים, שם שכרו דירה קטנה בעיר העתיקה. בהמשך רכש שטח בשכונת "בית ישראל", עליו בנה בעצמו דירה קטנה. במשך כ-3 שנים למד בישיבת "חיי עולם" ועל אף הדוחק הכלכלי לא הסכים בשום אופן לקבל תמיכה כספית מהישיבה. יום אחד הגיע לישיבה תייר מזוויל שהכירו וחשף את זהותו. מאז נודע בקרב תושבי ירושלים כצדיק עליון וכבעל מופתים.

בדלת ביתו הצנוע לא היה מנעול ומפתח. הוא היה פתוח לרווחה לכל עני רעב, והוא עצמו נהג לשמש ולשרת את באי ביתו. גם מבקשי עצה וישועה היו פוקדים את ביתו במשך כל שעות היום. לא פעם היה בוכה בדמעות שליש מרוב צערו על סבלו של הפונה, וכשהבחין שקשה לאדם לצום על מנת לפעול ישועה – היה נוהג לצום במקומו.

ר' שלמה נהג לנסוע מידי יום להתפלל בכותל המערבי, כשהוא יושב באוטובוס כאחד מפשוטי האנשים. כאשר היה נדרש לשאלה קשה, היה טובל במקוה ועונה מתוך טהרה. את הטבילה כינה "ישוב", כיון שעל ידה זכה לישוב הדעת.

למרות העוני ששרר בביתו, סירב ר' שלמה בכל תוקף לבקש עזרה, התייחס בכבוד לכל אדם ולא התפעל מאדם שהעניק לו "פדיון" גדול. את גדולתו בתורה התאמץ להסתיר, אך כאשר היה צורך לא היסס לחוות דעתו. בסוגיית "קו התאריך" חלק על החזון איש וטען שמכיוון שארץ ישראל היא מרכז העולם – יש לשמור שבת גם ביפן על פי התאריך בארץ ישראל. ר' שלמה העריץ מאוד את מרן הראי"ה קוק, ונהג להקביל את פניו מידי ראש חודש, כדי ליהנות מזיו פניו ולהאזין לתורתו.

במהלך מלחמת העולם השניה, כאשר הנאצים ימ"ש היו באל-עלמיין בדרכם לפלוש לארץ ישראל, ביקש מהאדמו"ר ר' ישראל פרידמן מהוסיאטין להתלוות עמו לקבר "אור החיים" הקדוש בהר הזיתים, ולהתפלל על הצלת יהודי ארץ ישראל. בסיום התפילה היה ברור לשניהם שהנאצים יובסו. במהלך כל המלחמה הבטיח שליושבי ארץ ישראל לא יאונה כל רע, והדגיש כל העת: "ארץ ישראל תהיה לפליטה".

ר' שלמה היה מקורב גם לאדמו"ר הריי"ץ מליובאביץ', ואף אמר אודותיו: "ידוע מצדיקים, בקשר לביאת המשיח, שמי שיודע זמן בואו- אינו אומר, ומי שאומר- אינו יודע, אולם הריי"ץ יודע זמן בואו ואף מותר לו לומר זאת".

בזקנותו החל ר' שלמה לבנות את ישיבת זוויל בירושלים, וביום כ"ו אייר ה'תש"ה, יום שבסדר ספירת העומר נחשב "יסוד שביסוד", נסתלק האדמו"ר רבי שלמה גולדמן לבית עולמו.

גדולי האדמו"רים הספידוהו בהתרגשות. ה"בית ישראל" מגור זעק: "הצדיק אבד, הצדיק אבד!" ר' אהרון מקרלין אמר: "הוא היה שייך לנשמות של לפני שש מאות שנה, לא מעלמא הדין!"

ר' שלמה נקבר בהר הזיתים, ואת מקומו מילא בנו האדמו"ר ר' גדליה משה.

האדמו"ר הצדיק ר' שלמה גולדמן מזוויל, מקים חסידות זוויל בארץ ישראל. זכותו תגן עלינו, אמן.