פורום המדרשות התורניות לבנות

ירושלים – "עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים" / פרשת במדבר ויום ירושלים

פורסם ב: 10:02 מאת yaaray

 

הפסוק "עֹמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם… ירושלים הבנויה כעיר שחֻברה לה יחדו" (תהילים, קכ"ב, ב-ג) קיבל בשנות קיומה של מדינת ישראל משמעות גיאופוליטית הקשורה להיסטוריה של מדינת ישראל; ירושלים החצויה עד מלחמת ששת הימים, וירושלים השלמה לאחר שחרורה.

לפסוק זה ניתנו משמעויות שונות: ר' יהושע בן לוי דורש אותו במשמעות הלכתית: "עיר שהיא עושה כל ישראל לחברים" (ירושלמי, חגיגה פ"ג, ה"ו, וראו שם פני משה: "שיהיו נאמנים על הטהרות"). רבי יוחנן הסביר חיבור זה במשמעות רוחנית, חיבורה של ירושלים של מעלה עם ירושלים של מטה (בבלי, תענית ה, ע"א). דרשנים רבים נתנו  למימרא של ר' יהושע בן לוי משמעות חברתית – כפשט הפסוק. נראה לי שעיון במזמור מאמת את ההסבר החברתי של פסוק זה, וזהו ייחודה של ירושלים.


הגמרא במסכת בבא קמא (דף פב) מציינת: "עשרה דברים נאמרו בירושלים" וביניהם: אין עושין בה זיזין וגזוסטראות, אין עושין בה אשפתות, אין עושין בה כבשונות, אין מגדלין בה תרנגולים ועוד. תקנות אלו הן תקנות מוניציפליות, ובלשון ימינו – חוקי עזר עירוניים. ואכן כך! תקנות אלו קשורות לקדושתה המיוחדת של ירושלים, לנויה של העיר ותקנות הקשורות לעולי הרגל הבאים לירושלים בהמוניהם..

בין עשרת הדברים שאינם חלים בירושלים ישנה קבוצה נוספת, מפתיעה: לא חלים בה דיני טומאת צרעת הבתים, לא תקפים בה דיני עגלה ערופה, וגם אם ח"ו יתקיימו בה הקריטריונים של עיר הנידחת – לא יבוצע בה ההליך של עיר הנידחת. והרי לכאורה דווקא בעיר הקודש יש להחמיר בנושאים אלו, ולא להקל, ומדוע לא תקפים בה הדינים הללו?

הנימוק המופיע בגמרא והמשותף לקבוצה זו היא העובדה שירושלים לא נתחלקה לשבטים, לדעת תנא קמא (יומא יב, ע"א). בשלושת המקרים –  צרעת הבית, עגלה ערופה ועיר הנידחת – אחד הקריטריונים הוא הבעלות. בצרעת הבית נאמר: "ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחֻזתכם" (ויק' י"ד, לד), וירושלים אינה אחוזתו של אף אדם, וכן בשאר. וכיוון שירושלים לא נתחלקה לשבטים הרי לא ניתן לממש בה בעלות, ולכך דינים אלו אינם תקפים בה.

ויש לעיין מהי המשמעות הרעיונית בהלכה שירושלים לא נתחלקה לשבטים? בפשטות המשמעות היא שירושלים היא נחלתם של כלל ישראל, ולכן הראשון מביו עשרת הדברים המנויים בברייתא הוא הדין "שאין הבית חלוט בה". ברם נראה שיש לכך משמעות נוספת.

בחינת דין זה מורה על שני מרכיבים:

מבחינה קניינית: ירושלים אינה קניינו של שבט אחד, וכמובן שאין היא קניינו ורכושו  של אדם פרטי. זהו המקור לדברי הגמרא במסכת יומא (שם) האומרת: "אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינה שלהן".

מבחינה רעיונית: עם ישראל מורכב משנים עשר שבטים, שלכל אחד מהם ישנו אופי ייחודי משלו כמו שהתורה מתארת בברכות יעקב לבניו ובברכות משה לשבטים. העובדה שירושלים לא נתחלקה לשבטים מקנה לה ממד של אחדות. אחדות זו אינה מתוך שלילת השונה אלא להפך, קבלת השונה, ומתוך כך יצירת שלמות, כעין  החושן המורכב משנים עשר גוונים שונים, כנגד שבטי ישראל.

נראה ששתי בחינות אלו שבירושלים, הקניינית והרעיונית, יש בהן לעשות את כל ישראל חברים, וכל שבט וכל יחיד יכול להביא בה לידי ביטוי את אופיו הייחודי.


לאור הדברים דלעיל נמצא שהאמירה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" עדין אקטואלית בחיזוק החיבור הגאוגרפי, ובחיבור החברתי. בתקופתנו שומה עלינו להדגיש במיוחד את הפן החברתי שירושלים לא נתחלקה לשבטים, ויש להתעלות מעל שיקולים כיתתיים האומרים ירושלים שלי,  וכוונתם – שלי ולא של האחר. בכוחה של ירושלים לעשות את כולם לחברים ע"י יישום סיומו של המזמור: "יהי שלום בחילך שלווה בארמנותיך למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, למען בית ה' א-להינו אבקשה טוב לך" (קכב, ח-ט).

 

 

 

ותוליכנו קוממיות לארצנו / יום ירושלים

פורסם ב: 12:00 מאת yaaray

"אֲנִי ה' אֱ-לֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת " (ויקרא כו, יג).

אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא (דף עה.) בהסבר המילה 'קוממיות' שבפסוק- 'שתי קומות'. גם בתפילה אנחנו מבקשים מהקב"ה 'ותוליכנו קוממיות לארצנו'. מה הכוונה בבקשה זו?

קוממיות, כדברי הגמרא – שתי קומות. אומר השפת אמת שהאדם כמו שאנחנו רואים אותו לפנינו הוא רק לבוש חיצוני לאור האלוקי שקיים בקרבו ואלו הן שתי הקומות, קומה רוחנית וקומה גשמית. לאחר שהאדם מתקן את קומתו הטבעית הגופנית, אז הוא מצליח לתקן גם את קומת הרוח שבתוכו.


בניסיוננו להבין את דרכי הקב"ה ואת תורתו יש חלק שהוא גלוי לפנינו ויש חלק שהוא סתום ונסתר. בכדי לגלות את סודותיה הנסתרים של התורה ושל מציאות ה' בעולם עלינו לעמול קשה. כך גם האדם הישראלי שקיימת בו נשמת אלוקים, יש בו חלק ארצי, טבעי, גלוי ויש חלק שנשגב ממנו. אבל על ידי עמל רב אנחנו יכולים לגלות מאותה מציאות ה' שקיימת בתוכנו, הרי בסופו של דבר הקב"ה ברא בנו את שתי הקומות הללו בכדי שנדע לטפס שלב אחר שלב ולגלות את הקומה הרוחנית שנסתרת בבריאה ואפילו בנו. על כך אנחנו מבקשים מהקב"ה שיוליכנו קוממיות לארצנו ונזכה לחיי חברה, מוסר, משפט וצדק בדרך ה' וכך נקיים חיים טבעיים שהם הכרחיים בתור בסיס ויסוד לבניינה של הקומה הרוחנית שבניינה יבוא על גבי הקומה הטבעית.

כך גם תינוק שנולד, בונה קודם כל את חייו הטבעיים, באכילה, שינה וכו' ואח"כ צריך לדעת לבנות גם את הקומה הרוחנית. לא ניתן להישאר בקומה הראשונה שאמנם היא הבסיס אבל לא עיקר שאיפתנו. יש אנשים שגדלים בגיל שלהם, אך שאיפותיהם יכולות להיות כמו של ילדים, רק בגדול יותר. במקום סוכריה, אז המבורגר גדול…

אפשר לומר שאולי כל המשברים שקיימים במדינה מונחים על גבי דברים חשובים אלו- היו שקראו למלחמת השחרור 'מלחמת הקוממיות', כאילו כבר תמה המלאכה ובהקמת המדינה כבר תוקנו שתי הקומות, הטבעית והרוחנית, וכעת כשהגענו כבר אל השלמות כביכול, ניתן רק להתרחב יותר ולהתקדם אבל לא בצורה כל כך משמעותית.

לכן, אולי, יש נטייה לוותר על חלקים מארץ ישראל, על אידיאולוגיות מסוימות, בכדי לשמור לפחות על המסגרת המצומצמת. כאן מונחת הטעות, כיוון שבהקמת המדינה הקמנו תשתית חברתית, מעשית של חיי עם בארצו, שזאת קומה חשובה מאוד, אבל עדיין לא תמה הדרך. כאשר נשכיל להבין שלפנינו עוד דרך ארוכה של בניית קומה רוחנית שלימה אז נוכל להיות מאוחדים בתוכנו ואף להאיר לעולם מאור ה'- ולכן עדיין נמשיך להתפלל "ותוליכנו קוממיות לארצנו", "ולירושלים עירך ברחמים תשוב… את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח… המחזיר שכינתו לציון".