פורום המדרשות התורניות לבנות

כשהבן תובע ולא מרפה / יז' בתמוז

פורסם ב: 11:58 מאת yaaray

 

השבוע נציין את תענית י"ז בתמוז שנקבעה על חמישה דברים שארעו לאבותינו (תענית, פ"ד משנה ו). לפני הכל יש לשאול, האם לא התענינו מספיק זמן עבור אותם דברים? עד מתי יהיה עלינו לזכור ולבָכּות אירועים הסטוריים רחוקים?

את השאלה הזו הזכירו כבר הפוסקים: "דהא [=שהרי] צער על העבר הוא פועל הבל, וגם יש לקבל דין שמים ויסורים מאהבה?!" (בספר "מחצית השקל" על השו"ע (סימן תקמ"ט) בשם השל"ה) דהיינו מדוע אנו "נתקעים" כל-כך בעבר, עלינו להרפות ממנו! וכן, הרי לימדונו חז"ל כי עלינו לקבל הכל באהבה, אז מדוע לצום ולהתייסר על הפורענויות?

באופן אחר, ישנם כאלו ששואלים בימינו: האם עלינו להמשיך לצום אחרי שזכינו להקים את המדינה ולבנות את ירושלים החרבה? מבחינתם התעניות לזכר חורבן שני המקדשים הוא מוגזם ולא שייך במציאות הנוכחית.


נפרש בדרכו של המהר"ל.

המקדש הוא לא "בית", אפילו לא היכל למשכן הא-ל. כך הוא אצל הגויים. עבורנו המקדש הוא מדרגה רוחנית שהקרינה אור קודש עליון במציאות כולה, למן האדם המדבר ועד לדוממים. שכינת ה' היורדת וחופפת בתוך עולמו של האדם, ממש בתוככי המציאות האנושית, לא הצטמצמה בקירות הבית בלבד אלא השרתה השראה עליונה על הכל, ורבות הן התוצאות הרוחניות והגשמיות שהשיגו הברואים בזמן שהמקדש היה קיים. המקדש היה ערוץ הקשר בין שמים וארץ, בין מציאות האדם ומציאות ה', הוא חיבר את שני הקטבים הללו והוכיח כי החיים האנושיים הם מרוממים, האדם יכול לממש את הצלם האלוקי שבו ולפגוש בה' בעיצומם של חייו, וכפי שאנו אומרים בפיוט י-ה רבון "אתר די ביה יחדון רוחין ונפשין" [=המקום בו מתאחדות הרוחות והנפשות]. הצד הרוחני השליך גם על הצד הלאומי של עמ"י: מימשנו את היותנו עם סגולה. הברית האלוקית – שאנו כה משתוקקים לה בימינו – נגלתה לעיני כל חי, עניין שהביא לנו כבוד לאומי ולא פחות מכך כבוד עצמי…

מי שמחובר לקודש וכוסף להתגלות אור ה' בעולם מבין כי מציאותנו חסרה את שורשיה הרוחניים והוא איננו מסתפק בבניין החומרי של ארצנו הקדושה אלא ממשיך לתבוע – מתוך תיקון עצמי וענוה מלאה – את גילוי אור ה' בעולמו כימי אהבת קדומים.

כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ (זכריה ח)

 

 

בכי של אהבה והתרוממות / חודש תמוז

פורסם ב: 11:42 מאת yaaray

איזה כוח יש לדמעות להמיס את חומות הברזל ולקרבנו לאבינו ‏שבשמים, להפוך את העולם למקום שהשכינה תחזור לשרות בו, ‏להפוך את עצמינו לפינה נקיה ונעימה בה השכינה תרצה לשכון?‏

נכנסנו לחודש שהדמעות בו הן דבר מרכזי. ‏

האר"י הקדוש זי"ע גילה לנו שהחודשים תמוז ואב הם כנגד שתי ‏העיניים שלנו, ועתה כאשר בית המקדש חרב הם בבחינת "עיני ‏עיני יורדה מים". ‏

אנו יודעים שיש לבכות, יש להשתוקק בחודשים אלו במיוחד ‏לתיקון העולם, לבניין בית קדשנו ותפארתנו, שיחזור ויתגלה ‏אלינו. כדברי הגמרא, שמיום שחרב הבית נפרסה מחיצה של ‏ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים. כלומר, שיש כעת מציאות ‏מסוימת של הסתר פנים בעולם של גלות וריחוק. ‏


אבל מצד שני חכמים לימדונו ש"שערי דמעה לא ננעלו". יש כוח ‏לדמעות להמיס את חומות הברזל ולקרבנו לאבינו שבשמים, עד ‏כדי פגישה עימו. והקב"ה סופר את דמעותינו ומסתירם תחת ‏כנפיו בנאד מיוחד בו אסופות כל דמעותינו. בחודשים אלו יש ‏דרישה מיוחדת מאיתנו להזיל על לחיינו מהדמעות החמות ‏הללו.‏

מצד נוסף, כשמתבוננים בספרים רואים שהחודש הזה הוא חודש ‏של ביקורת על בכיה שלילית. כידוע בחודש זה הייתה עיקר ‏ההליכה של המרגלים בארץ ישראל, והם הסתכלו על הארץ ‏בצורה שלילית והחלו להתבכיין. לאחר מכן בחודש אב הם ‏נפגשו עם עם ישראל והוציאו את דיבת הארץ רעה, עד שכל עם ‏ישראל בכו בליל תשעה באב. ואז לילה זה נקבע לדורות: "אמר ‏להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חינם ­ ואני קובע ‏לכם בכיה לדורות". כלומר שבגלל בכיה לא טובה החודש הזה ‏נהפך לנו לחודש של אבל.‏

אז יש פה צד, שבכי יכול להיות מאוד שלילי – ומאידך ראינו ‏כמה גדול כוחן של דמעות מבחינה חיובית.‏ אז מה רוצים ללמד אותנו?‏

אלא שיש שני סוגי בכי ודמעות: ‏

יש בכי שמוריד ומנמיך את האדם, בכי של התבכיינות; ‏

ויש בכי שונה, שמעלה את האדם, בכי שפורק את מועקת ‏הלב, מנקה אותו ונוסך בו כוחות חדשים.‏

אחד הדברים שאנחנו הכי לא אוהבים זה לפגוש אנשים ‏‏"מתבכיינים", מתלוננים על כל דבר, עצובים מכל דבר. אנשים ‏כאלה משרים מיד אוירה שלילית, אוירה שמורידה את המציאות ‏למקום חשוך ונמוך. ‏

כך גם ה' יתברך, להבדיל, לא אוהב 'התבכיינות'. ההתבכיינות ‏נובעת מחוסר אמון ואמונה, שיש מישהו שמנהל אותנו, מוביל ‏אותנו ודואג לנו.‏

אבל יש בכי שמעורר, ואותו ה' אוהב – זה כאשר אנו לוקחים ‏כאב והופכים אותו למוליד כוח. לפעמים רק כאב אמיתי הוא זה ‏שיכול להוליד בנו כוח לשנות את המציאות, לשנות את עצמינו ‏ולשאוף לשנות את העולם כולו.‏


בחודשים אלו אנו גם נכנסים ל'שלשת השבועות', עם החיסרון ‏הגדול של בית המקדש, נבואה, סנהדרין, מלכות ושאר הדברים ‏החשובים שהיו לישראל ונעלמו מאיתנו – והקב"ה רוצה ‏שנתרגש! שנוליד בתוכנו כאב, שנוליד דמעות שרוצות לשנות, ‏להפוך את עצמינו למתוקנים יותר, שדורשות להפוך את העולם, ‏להפוך את העולם למקום שהשכינה שוב תחזור לשרות בו, ‏להפוך את עצמינו לפינה נקיה ונעימה בה השכינה תרצה למצוא ‏מנוח לכף רגלה.‏

אני רוצה לאחל לכולן שנזכה לבכות את הבכי הנכון, בכי שבא ‏מתוך אהבה והתרוממות, כמו שאומר רבי נחמן שבכיה היא ‏ראשי תיבות "בשמך יגילון כל היום".‏

ונזכה עוד בחודש זה לראות כיצד בזכות דמעותינו ה' יתברך ‏ימחה דמעה מעל כל פנים, באור ובחמימות של גאולתנו ‏השלימה.‏

חודש טוב,‏

זאביק

 

דיני תשעה באב שחל שבת

פורסם ב: 13:29 מאת yaaray

א. שבת חזון

השבת שלפני תשעה באב היא השבת השלישית משלשת שבתות הפורענות. הפטרת השבוע היא הפרק הראשון של ישעיה: "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים". השבת כולה נקראת על שם ההפטרה: שבת חזון. בשבת אנו נוהגים כרגיל אוכלים בשר ושותים יין אפילו ששבת זו היא ערב צום תשעה באב. (תענית כט ע"ב)  שרים זמירות כרגיל בכל סעודות שבת. (אגרות משה או"ח חלק ד' סימן קיב)  אומרים אב הרחמים (משנה ברורה רפד ס"ק טז)

במהלך השבת אם אדם מזיע וזקוק למקלחת, מותר להתקלח  במים קרים או אם מצטער אף במים חמים מדוד שמש לכבודה של שבת . יש להשתדל לא לעשות זאת סמוך לשקיעה אלא במהלך השבת אחר הצהרים המוקדמות יותר.


ב. שבת אחה"צ

"צדקתך צדק" במנחה –  תשעה באב  מוגדר 'מועד' כלשון הפסוק: 'סִלָּה כָל אַבִּירַי אֲדֹנָי בְּקִרְבִּי קָרָא עָלַי מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָי גַּת' (איכה א, טו) . לא אומרים בו תחנון ולכן בשבת לא אומרים  'צדקתך צדק'  בתפילת מנחה.

הפסקת אכילה – כאשר ערב תשעה באב חל ביום חול נוהגים מנהגי אבלות במהלך הסעודה הן בצורת הישיבה והן במיעוט התבשילים המוגש לשולחן. אולם כאשר ערב תשעה באב חל להיות בשבת אוכלים כרגיל,  ושרים זמירות  אולם צריך  להפסיק את האכילה מבעוד יום לפני שקיעת החמה [ 19:25]   (שו"ע ורמ"א תקנב,י משנה ברורה ס"ק כד)

לאחר זמן השקיעה  מדובר בזמן מורכב: מצד אחד, לא אוכלים ולא שרים מאידך נשארים עם בגדי שבת ולא חולצים נעלים. כלומר  האבלות אינה מתחילה שכן לא יצאה שבת. לכן ממתינים עד צאת שבת ומתחילים את הפעולות שיפורטו לקמן.


 ג. מוצאי שבת [20:05]

חליצת הנעלים והחלפת בגדים – ישנם מנהגים שונים. האפשרות הנוחה והפשוטה היא לאחר את תפילת ערבית ולאפשר לצבור להתכונן כראוי לפני היציאה לבית הכנסת. (יחווה דעת ה,לח). אם כן, לאחר צאת השבת נתכונן ורק לאחר מכן נלך לבית הכנסת. להלן הפעולות:

בני המשפחה יאמרו יחדיו: "המבדיל בין קודש לחול". (ההבדלה על היין עושים ביום ראשון לאחר סיום הצום).

לחלוץ את הנעלים ולהחליף לנעלים המותרות בתשעה באב.

להחליף את בגדי שבת בבגדי חול.

להדליק נר הבדלה ולברך "בורא מאורי האש". [לא מברכים על הבשמים]

חולים הפטורים מצום תשעה באב צריכים  לעשות הבדלה על מיץ ענבים. במקרה זה ניתן שכל בני הבית יצאו ידי חובה בהבדלה זו. לדוגמא: אשה שילדה בתוך החודש האחרון ופטורה מהצום. בעלה יכול לעשות הבדלה (ללא הפסוקים 'הנה אל ישועתי' ) מתחיל ישירות את הברכות  והיולדת שותה את מיץ הענבים וכך יצאו ידי חובה. הסיבה שיש להקדים את ההבדלה היא משום שאסור לאכול או לשתות לפני הבדלה. הואיל והחולים יאכלו יש להקדים הבדלה לטעימה. ילדים הקטנים שאינם צמים אינם צריכים לעשות הבדלה. (אחרונים)


ד. הקדמה – שמירה על אוירת הצום

חכמים תקנו הלכות שונות ומגוונות על מנת לעצב את יום תשעה באב כיום צום ותפילה. רבים נוהגים להרבות בקינות ולהתאונן ולבכות על ירושלים ועל שאר הצרות שאירעו לעם ישראל עד צהרי היום. כמו כן נתבעים אנו לשמור על אוירה מתאימה לזיכרון חורבן בית מקדשנו.  יש להימנע ממצבים של שחוק וקלות ראש, ואם נמעט גם משיחות סתמיות הרי זה משובח. נשתדל להימנע להתאסף בחצר בית הכנסת ולפגום באווירה המיוחדת של היום. במהלך היום יש לעסוק בענייני דיומא. ביום זה אפילו אסורים אנו בלימוד תורה מלבד לימוד הקשור לענייני היום ולנושאי אבלות.


 ה. איסורים הנוהגים בתשעה באב

אסורי היום – אכילה, שתיה, רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המטה, למוד תורה.

אסור רחיצה – רחיצת מצוה  מותרת כגון: אחר בית הכסא, נטילת ידיים של שחרית ונטילת ידיים לפני תפילה. נטילת ידיים עד קשרי אצבעותיו.  רחיצה לניקוי הגוף – מותר להסיר לכלוך ברחיצת המקום המלוכלך כגון: לאחר בישול, החלפת טיטולים וכו'. מותר לשטוף כלים במקום הצורך. נמנעים משטיפת הפה במהלך תשעה באב ואף בקומו מהמטה בבקר. נטילת ידים לברכת כהנים – מותר ליטול את כל היד כדרך שנוהג בכל ימות השנה.

איסור סיכה – אין להשתמש במוצרי קוסמטיקה לייפוי העור או לריח טוב. מותר למרוח משחה לרפואה כגון: נגד גירוד. דאודורנט  מותר.

ניגוב במגבונים לחים – מי שמצטער יכול לקחת מגבון לח (שיש בו קצת נוזל לא רטוב מדי) ולנגב את הפנים.

נעילת הסנדל – אסור לנעול סנדל מעור ואפילו רק מחופה בעור. מעיקר הדין מותר לנעול כל נעל שאינה עשויה מעור אולם, ראוי ללכת עם נעל שאינה נוחה ומרגיש בהליכתו את הקרקע.

שאלת שלום – ממנהגי אבלות שאין אומרים שלום. מי שאמרו לו שלום יש לו להשיב בשפה רפה. כאשר יתכנו מצבים של אי נעימות עדיף לומר בוקר טוב או צהרים טובים מאשר שלום. לחיצת יד אינה בגדר שאילת שלום. (הר צבי יו"ד סימן רצ)

נוחות והנאה – לצמצם את הנוחות בשינה. דהיינו, מי שרגיל לישון עם כרית יישן בלילה זה ללא כרית וכו'. וכן נוהגים לשבת על כלי נמוך עד צהרי תשעה באב

עשיית מלאכה – יש להימנע ממלאכה ובמיוחד עד חצות היום. במקרה הצורך כדאי להתייעץ. נמנעים גם ממלאכות ביתיות כמו תפירה או תיקון מכשירים וכיו"ב.

תפילת מנחה – עיטוף ציצית והנחת תפילין ומברכים, ואומרים שיר של יום. בבקר לובשים ציצית ללא ברכה.


ו. יולדות, מעוברות , מניקות 

יולדת – יולדת בתוך שלושים יום  מהלידה פטורה מהצום.

נשים בהריון  –  אם ההריון רגיל צריכות להתחיל לצום. אם במהלך הצום קיימת  חולשה וקל וחומר הקאות או  סחרחורות, דפיקות לב,  לחץ דם חריג וחום הנובע מהצום פטורה מיידית מהצום ואסור לה להחמיר על עצמה. בכל מקרה גם שאין חולשה ניתן להקל בצחצוח שיניים, ושטיפת פנים.

הריון בסיכון – אסור לצום

מניקות – צריכות לצום. ודינה כאשה בהריון כמפורט בסעיף הקודם.

השנה תשעה באב נדחה ואנו יותר מקילים בהפסקת הצום. לכן כל אשה שהיא בהריון או מניקת ומרגישה  חולשה אפילו לא גדולה שתפסיק את הצום


ז. ילדים קטנים

ילדים מתחת לגיל מצוות  פטורים לגמרי מהצום. זה כולל ילדים שהגיעו לגיל חינוך וטרם מלאו להם 13 שנה. כל הילדים יכולים לאכול ולשתות כבר בערב. הדבר היחיד שנדרש מהילדים שהגיעו לחינוך  זה להשתתף באבל עם הציבור ולכן יש לאכול מאכלים פשוטים (לא מעדנים, גלידות, תבשילים טובים) כמו כן במוצאי שבת לא יאכלו בזמן שאומרים קינות מצד השתתפות עם הציבור, סוף סוף הם אכלו סעודה שלישית.


ח. חשיפה לשמש

בשנים האחרונות הקיץ הולך ומתחמם. חשיפה לשמש ללא שתייה מסוכנת. יש להימנע עד כמה שאפשר מלהיחשף לשמש. יש להימנע  מנסיעות בשעות חמות אנו עלולים לקבל סחרחורת ולבוא לידי סכנה.


ט. סוף הצום [19:50]

מתפללים ערבית. עורכים הבדלה על היין. נהגו לומר ברכת הלבנה. נכין אי"ה כבוד קל לפני אמירת ברכת הלבנה כדי לאומרה מתוך נפש רחבה.


י. מה מותר לאחר תשעה באב?

הואיל ויום ראשון הוא י' באב יש שוני בין שנה זו לשאר השנים. למנהג עדות המזרח מותר הכל מיד לאחר הצום. למנהג אשכנז נמנעים בערב (יום ראשון בלילה) מלאכול בשר ולשתות יין.  אולם מותר להתספר ולהתגלח ולכבס כבר ביום ראשון בלילה.

 

שנזכה לגאולה ולבנינה של ירושלים

 

 

 

הלכות תשעת הימים

פורסם ב: 13:28 מאת yaaray
  1. משא ומתן

נוהגים לעבוד כרגיל לצורך פרנסה. אולם יש למעט בקניות ובמיוחד בגדים חגיגים.


  1. אכילת בשר ושתית יין

נמנעים מאכילת בשר ושתית יין  מראש חודש כולל בני עדות המזרח. המנהג כולל גם מרק עוף וכן כל מאכל שהתבשל עם בשר. אכילת דגים מותרת.

היתרים לאכילת בשר מטעמי מצוה:

א) במוצאי שבת נהגו  שקטן (שלא הגיע למצוות) ישתה מהיין של הבדלה. אולם כאשר אין ילדים בבית המבדיל יכול לשתות משום שזו שתיית מצוה.

ב) מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעודות מצוה: מילה, ופדיון בן וסעודת סיום מסכת.

ג) בסעודת מצוה  האמורה בסעיף ב' מותר לכל  המשתתפים לאכול אפילו אלו שלא סיימו את המסכת.

היתרים לאכילת בשר הנובעים ממקרים מיוחדים:

ניתן להקל  לנשים בהריון ומניקות.

חולה המעונין בבשר.

ראוי ונכון לחנך את הילדים שלא לאכול בשר בתשעת הימים. אסור לזרוק בשר שנותר משבת. יש לשמור בהקפאה או  לתת לילדים לפני גיל מצוות לאכול.

הערה: פעמים שארוחת דגים תהיה מכובדת יותר מאכילת בשר עוף. יש לזכור, שההימנעות מאכילה נובעת גם מבטול הקרבנות בעטיו של חורבן בית המקדש. קרבנות הביאו מבשר בהמה או עוף ולזכרון הדבר אנו נמנעים מאכילה של בשר דוקא.


  1. רחיצת הגוף [רק למנהג אשכנז]

מעיקר הדין מותר להתרחץ אפילו בערב תשעה באב (תענית ל ע"א) אולם מעיד הרמב"ם בהל' תעניות (ה,ו): 'משיכנס אב ממעטין בשמחה, וכבר נהגו ישראל שלא לאכול בשר בשבת זו (בשבוע שחל בו) ולא יכנסו למרחץ עד  שיעבור התענית'.

השולחן ערוך (תקנא,טז)  מצטט מספר דעות ואינו מכריע. הרב עובדיה יוסף פוסק לספרדים,  שהאיסור חל רק בשבוע שחל בו תשעה באב. מנהג אשכנז להימנע כבר מראש חודש.

בעיצומה של תקופת הקיץ, שנספגת הזיעה בגופנו הרחיצה היא בריאותית. מותר להתרחץ במים פושרים כדי להוריד את הזיעה ולהימנע מאמבטיה או מקלחת ממושכת שמטרתה הנאה ותענוג  מהמים.

פסיקה לעדות המזרח:

כידוע רוב המנהגים  למנהג עדות המזרח מתחילים רק בשבוע שחל בו תשעה באב. הדברים אמורים בהקשר לתספורת, כיבוס, רחיצה. רק המנהג שלא לאכול בשר ולא לשתות יין מתחיל מראש חודש. מדי  שנה תשעה באב חל באמצע השבוע, ולכן אסור להסתפר או לכבס או להתרחץ  רק מהשבת שלפני תשעה באב. אולם השנה תשעה באב חל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, נחלקו הראשונים האם האיסורים הללו חלים כל השבוע שלפני תשעה באב דהיינו השנה ממו"ש פר' מסעי או שהאיסורים הללו לא חלים כלל וכלל השנה.

הלכה למעשה פוסקים שהשנה האיסורים הללו לא חלים ובכל אופן פוסק הרב עובדיה יוסף (יחווה דעת ג,לט) שאף שמקילים במהלך השבוע, יש להימנע מלהסתפר ולהתגלח כבר מערב שבת חזון (יום שישי הבא) שייכנס כאבל לצום תשעה באב.


ונשמרתם: כל השנה אנו צריכים להימנע מהרפתקאות שיש בהם סיכון. בתשעת הימים יש להימנע מסיכונים מיותרים. קשה לפרט את הגבולות וכל אחד יפעל לפי שיקול דעתו.


רחיצה בבריכה למנהג אשכנז:

אסור להתרחץ ולשכשך במים לתענוג.

ילדים קטנים בגיל הגנים וכיתה א מותר להם להתרחץ  להנאתם בבריכה באלו הימים החמים.  באופן כללי ילדים עד גיל מצוות יכולים לשחות ולא משחקי מים.

אנשים שמקפידים על שחייה יומית וקבועה לבריאותם יש להם על מה לסמוך ולהמשיך לשחות אולם עדיף להימנע משחיה זו כל אחד ינהג לפי שקול דעתו.  מצד אחד, זו לא רחיצה לנקיון הגוף והסרת הלכלוך ומצד שני זה לא רחיצה לשם תענוג ולכן קשה להכריע חד משמעית.

 

 

שנזכה לבנין ירושלים ובית המקדש בקרוב בימינו

 

 

 

 

 

"כל רודפיה השיגוה בין המצרים" / שלושת השבועות

פורסם ב: 2:05 מאת yaaray

ימים אלו הם ימים קשים מאד לעם ישראל ולכן יש לעשות מאמץ כפול ומכופל לצום. כמו כן, ביום זה מתחילה תקופת ימי בין המצרים  – שלושת השבועות, שבמהלכה אנו נוהגים אבלות על חורבנה של ירושלים והמקדש. בשלב ראשון אציין את ההלכות הקשורות לחלקה הראשון של תקופה זו מיום י"ז תמוז ועד ר"ח מנחם אב.

תחילתה של תקופת ימי בין המצרים:

ארועים שיש בהם שמחה – אין ללכת בתקופה זו לאירועים שיש בהם שמחה כמו מופעים, הצגות ערבי שירה וכו'. מוזיקה  – מותר לשמוע מוזיקה שקטה (רקע). לעומתה, מוזיקה שמחה אין לשמוע. באופן כללי לא אסרו הנאה בימים אלו אלא שמחה.

תספורת וגילוח – הרמ"א (אורח חיים תקנא,ד) פוסק: 'תספורת נוהגים להחמיר מי"ז בתמוז' לכן אין להתגלח ואין להסתפר בתקופה זו. עדות המזרח אסורים בתספורת רק בשבוע שחל בו תשעה באב. (שולחן ערוך תקנא,טו)

ברכת שהחיינו – נהגו להימנע מקניית כלים או בגדים חדשים שברכתם 'שהחיינו'. ימים אלו הם ימי פורענות לישראל ולכן נמענים אנו מלומר:  'שהחיינו וקימנו והגענו לזמן הזה'. בשעת צורך גדול ניתן לקנות. עדיף לחדש ולברך בשבת.

ברכת הטוב והמטיב  – בעוד שברכת שהחיינו נאמרת על כלי הנקנה לאדם עצמו, הרי שברכת הטוב והמטיב נאמרת בשעה שאנו קונים כלים חדשים לצורך הבית והמשפחה. ברכה זו ניתן לאומרה בימים אלו ולכן כל קנייה לצורך ביתי ומשפחתי [ריהוט, רכב וכו'] מותרת. [אגרות משה חלק ג' סימן פ]  כמו כן, ישנם כלים או בגדים פשוטים (בגדים לימות החול, מגבות, כלי בית וכו') שלא מברכים עליהם שהחיינו בשעת קנייתם ומותר לכתחילה לקנותם במהלך ימים אלו.

נסכם ונאמר שמרבית הקניות מותרות לפחות עד ר"ח אב.

טיולים ובריכה וים – מותר לטייל ולצאת לחופשה בימים אלו. יש להימנע מטיולים מאורגנים או טיול בקבוצות, שיש בהם אוירה של שמחה ושירה משותפת. כן מותר ללכת לים ולבריכה עד ראש חודש אב.

 

בשבוע הבא נפרט את הלכות תשעת הימים