שולחן שבת ערוך, מפה לבנה וכלים יפים. המשפחה מקדשת ויושבת לסעוד.
בני המשפחה נזהרים ומקפידים על קלה כבחמורה: להיזהר ממלאכת "טוחן" בחיתוך הסלט, ממלאכת "בונה" בסידור החומוס וממלאכת "בורר" בהוצאת העצמות מהעוף… ואז מתחילות השיחות.
בתחילה אלו השבתיות ובהדרגה גם אלו שלא… כמה עלתה לך השמלה? מה אתם מתכננים מוצ"ש? לאיזה קורסים תלכי באוניברסיטה השנה? דיונים בין האחים הנשואים על גודל המשכנתא ואיך אפשר למחזר אותה… ואם כבר כולם כאן אז בואו נתכנן את המפגש המשפחתי בחופש…
מהי מצוות כבוד שבת? האם אני זוכה באמת לכבד את השבת? בדיבור, בלבוש, בהליכה? בהלך הרוח המשפחתי? ואיך ישעיהו הנביא יכול ללמד אותנו על השבת שלנו?
סוגיית כבוד שבת (שבת קיג) בוחרת להביא את פרק נ"ח בישעיהו כמקור למצוות כבוד שבת.[1]
הפרק בישעיהו, המשמש גם הפטרה ביוה"כ, עוסק בצום שאיננו רצוי לפני ה'. כאשר אנשים צמים ומתפללים אבל מתייחסים אחד לשני בזלזול וחוסר אכפתיות הצום נהפך לקליפה ריקה, מעין תפוח סדום- מעשה חיצוני ללא תוכן פנימי. כך גם בשבת.
כאשר אנו זוכים לשמור את השבת על כל פרטיה ודקדוקיה אנו עלולים לשכוח את "אור היקרות" שלה ולהישאר רק בפרטי ההלכה. "אור יקרות קיפאון" אומר הנביא זכריה (פרק יד) – אור יקרות חם ובוער עלול להפוך לקיפאון קר ומנוכר כאשר הוא נותר עם מעשה חיצוני חסר תוכן. כללים ללא רוח, חוק ללא אהבה, גוף ללא נשמה.
סיפור מדהים על שיחתם של האדמו"ר רבי יצחק מאיר[2] ונכדו ממחיש לנו כמה חשובה אותה נקודה פנימית ובוערת בשבת שלנו בפרט ובעבודת ה' בכלל :
"פעם אחת באחד מערבי סוף הקיץ התהלך רבי יצחק מאיר עם נכדו בחצר בית המדרש… אחר כך התחיל מדבר: "כשנעשה אדם למנהיג, מן הצורך הוא שיהיו מוכנים כל הדברים, בית מדרש וחדרים ושולחנות וספסלים, ואחר נעשה גבאי ואחר נעשה משמש וכיוצא בזה. ואחר כך בא השטן וחוטף את הנקודה הפנימית, אבל הוא משאיר את כל השאר, והגלגל מתגלגל, ורק הנקודה הפנימית חסרה". והרים הרבי את קולו: "אבל יושיענו השם: יש למנוע זאת!"[3]
המעשים החיצוניים יכולים להמשיך ולהתקיים ומן החוץ הכל נראה אותו הדבר. אך אם לא נשמור על אותה להבה פנימית בוערת בעבודת ה' שלנו היא עלולה להעלם ולהשאיר אותנו ריקים וחלולים.
אותה נקודה פנימית בשבת טמונה גם בכבודה. ביחס שלי אליה, לקדושתה. בהשתוקקות ובצפייה שלי לקראתה. בביטוי אהבתי אליה- בלבוש יפה, בהליכה נאה ובדיבורי קדושה (על הביטויים המעשיים של שלושת אלו ועוד נרחיב אי"ה בפעם הבאה). בתפילה לאש תמיד שתוקד על מזבחנו, לא תכבה.
ויהי חלקנו מאוהבי שבתות, וטועמיה חיים זכו.
[1] תודה לרב יהודה ברנדס על הארת הקשר העמוק בין הפרק בישעיהו למהות מצוות כבוד שבת.
[2] מייסד חסידות גור, בעל חידושי הרי"ם.
[3] מרטין בובר, אור הגנוז, ירושלים ותל אביב: שוקן, תשס"ה, עמ' 422,