בפרשתנו, פרשת "ואתחנן", ממשיך משה רבנו בנאומו הגדול, נאום הפרידה והכניסה לארץ ישראל. אחת הפרשיות הבולטות בנאומו זה, היא פרשת "שמע ישראל", אותה אנו מצווים לומר מידי יום.

ננסה להעמיק מעט בציווי הנמצא בלב הפרשיה, אהבת ה', בדרכו של "אור החיים" הקדוש.

"כי בא הכתוב לשער שיעור האהבה שמחוייב כל איש ישראל לאהוב הבורא, ואמר שהוא בשיעור ההרגש אשר יבוא בלב האדם, בעת אשר תשיג ידו לג' דברים כאחד-כמו שתאמר אדם שהיה חשוך בנים, ועני, ונטה למות, ובא נביא בדבר ה' ובשרו כי יקום מחוליו, גם אמר אליו 'הנה אשתך הרה ויולדת בן', וכי רווח גדול נזדמן לו להעשיר בו- מאדם כזה, מה מאד יפליא אהבת האדון באין שיעור, ותהיה האהבה מורגשת בליבו בחשק מופלא, על אשר הטיב עמו כמה מעלות טובות- כמו כן יצווה ה' על כל איש ישראל עשות באהבתו תמיד".

כדי לזכות לאהבת ה' באמת, עלינו להתבונן ולהפנים עד כמה קרבת אלוקים יקרה לנו, "כי טוב יום בחצריך מאלף, בחרתי הסתופף בבית אלוקי מדור באהלי רשע". ככל שנבין יותר את היחס הנכון בין חיי עולם לחיי שעה- כך נזכה לחוש בבהירות רבה יותר את אהבתנו לרבש"ע.

ממשיך "אור החיים" הקדוש, ומביא משל נפלא בעניין זה. "והמשלתי דבר זה לאדם גדול ומופלא בנכסים, שרצה ללכת למקום רחוק, לצד סכנת מקום שהיה בו. אסף כל נכסיו, בקניית מרגלית גדולה באלף אלפי דינרי זהב, ושם לדרך פעמיו לעיר רחוקה, אשר שם נכון ליבו בטוח בממונו והונו. קודם שהגיע לעיר אשר פנה בדעתו ללכת שמה- כלתה צידתו, ואין דינר בכיסו, והיה מסתפק בדלות ובעוני גדול, ושפלות רב- כי אפס כסף. והנה, זה האיש, הגם שהוא מתהלך בדוחק וצער- עם כל זה ליבו שמח, וכליותיו עלצים(=שמחות), כי רב אונו והונו, וייצא ממקום המסתכן, ובוא יבוא ברינה נושא האבן הגדולה יקרת הערך. כן הדבר הזה- אדם שזכה בדבקותו יתברך, ובו קיבץ כל ממונו והונו, ויבז בעיניו קנות דבר בעולם הזה…ולקח לו ה' לאלוקים- אין לך קניה בעולם כקניין זה, למעלה מהאבן היקרה שבמשל, כי מי ידמה לו ומי ישווה לו? ואדם כזה, לו יהיה שיהיה דחוק ומצטער בימים מועטים אשר לו בעולם הזה, נכון ליבו בטוח בה' אור עולם, וישמח ליבו ויגל כבודו, ובהגיע למחוז חפצו, שהוא העולם הבא, הקיים והבטוח- הנה שכרו איתו".

יהי רצון שנזכה לאהבת ה' שלמה, ומתוך כך נזכה לכל הברכות הנשפעות לאוהבי ה'- בני, חיי ומזוני, בגשמיות וברוחניות, אמן.

שבת שלום ומבורך!