יוצאים מחגי תשרי לחורף – איך זה קשור ליצחק אבינו, שנשמתו היתה מיוחדת במינה, ומה הכוח שאנו יכולים לקבל ממנו בעולם מלא גירויים והצעות מפתות?
אנחנו נכנסים בשעריה של תקופת החורף. יצאנו מהימים המרוממים של חודשי אלול תשרי אל השגרה, אל היום יום של השנה הבאה עלינו לטובה.
בזמן שבית המקדש היה קיים עוד היו בימים אלו כאלה שהיו במסע החזור שלהם מבית המקדש הביתה, עמוסים בחוויות, בתובנות ובהרבה שאיבה של קשר חי עם ה’ יתברך שהם לקחו אל תוך-תוכי בתיהם כמזון רוחני לכל תקופת החורף עד לחזרה לבית המקדש לעבודת חג הפסח.
השנה כשישבנו בסוכה השתדלנו כל יום לנסות ולהתחבר לאושפיזין של אותו היום. לקחת משהו מאותם דמויות שעיצבו את השורשים של עם ישראל. אותם דמויות שעינינו נשואות אליהם מדור לדור. כשישבנו ביום הראשון של חול המועד בסוכה ניגנו, שרנו ולמדנו והאיר לי איזו נקודה בדמותו של יצחק אבינו ע”ה.
יש משהו בדמות של יצחק שקשורה בעומק שלה לעבודה של החורף, ורציתי לשתף אתכם בתובנות האלה.
אברהם אבינו התבלט מאוד בכתובים בדרך המיוחדת שעשה. הוא פרץ דרך חדשה בעולם: “כל העולם מהעבר האחד ואברהם בעבר השני”. הוא שבר את הפסלים של אביו, הוא נטע אשל בבאר שבע והפיץ את האמונה בהשי”ת, הגיע לארץ ישראל, נתנסה בעשרה ניסיונות קשים וזכה להיות ראש האומה שלנו.
גם יעקב היה מיוחד והרבה תיאורים יש בכתובים על המסעות הגדולים של יעקב מהבריחה שלו חרנה ועד ההגעה שלו למצרים, שבתוך כך הוא מייסד את בית ישראל ומעמיד 12 שבטים שכולם סובבים את מיטתו, ואומרים לו שמע ישראל אבינו ה’ אלוקינו ה’ אחד –הוא ראה בהצלחת העמדת בית ישראל שעתידים להביא אור גדול לעולם.
אבל דמותו של יצחק יש בה משהו קצת מתחבא. אין הרבה פירוט על חייו של יצחק בכתובים. הוא מעולם לא יצא מגבולות הארץ וכמעט ולא מוצאים מעשי גבורה עצומים שלו. גם בעקדה על אף שנתנסה ניסיון גדול – עיקר הניסיון נראה שיוחס בפשט הכתובים לאברהם.
אברהם, במהלך עבודתו הוחלף לו השם מאברם לאברהם.
יעקב – לאחר שנאבק עם המלאך קיבל את השם ישראל.
ויצחק נשאר עם השם יצחק.
בעיקר מה שרואים הוא, שיצחק חפר את אותם בארות שאביו חפר וסתמום פלישתים. זה נראה כמעשה של המשך דרך אבל לא מהלך של משהו פורץ, משהו חדש ומחודש לכאורה חייו נראים קצת יותר אפורים ופחות צבעוניים.
לשמור בגבורה על הבארות
אבל באמת בעומק – זה הסוד של יצחק! יצחק מסמל את מדת הגבורה. עיקר הגבורה זה לא לעשות את המעשה הגדול שעושה הרבה רעש. הגבורה זה להמשיך את הדרך של אברהם, לשמור על הבארות, לחיות את היום יום בתוך גבולות הארץ בלי לצאת ולעשות דברים דרמטיים אלא לדעת איך לשמור על שגרה ברוכה, שגרה מרוממת. זו היה העבודה המיוחדת שאפשר לקבל מדמותו של יצחק. זו עבודה כל כך נצרכת בעולם מלא גירויים והצעות מפתות לחוויות שונות ומשונות, לדעת ליהנות ולשמוח ולקבל חיות מהדברים הרגילים והפשוטים של החיים!
איך יצחק עשה את זה?
מה הייתה הנקודה המיוחדת שלו?
ראיתי דבר מופלא בספר הזוהר הקדוש. יצחק זכה למשהו ששום אדם לא זכה לו בהיסטוריה, ככל הידוע לי.
הזוהר מסביר שלכל אחד מאתנו, נשמתו מתחלקת לשני חלקים: יש חלק אחד שנמצא בגוף, אותו חלק אלו-ק ממעל שמחיה אותנו והוא עיקר העצמיות הפנימית שלנו. אבל יש חצי של האישיות שלנו, של הנשמה שלנו, שנשאר למעלה במקום שורש הנשמות.
העבודה שלנו היא לחיות ולהתחבר כמה שיותר לנשמה שבתוכנו, ולא לחיות חיים חיצונים. וכאשר זוכים לזה אז הנשמה שלנו יכולה להתחבר בקשר חי עם החצי העליון שלה. כשאדם זוכה לזה אזי נפתחים לו שערי השגה והשראה גדולים מאוד, כי שורש הנשמה מחובר לכלל נשמות ישראל ולכל המציאות, וממילא אדם יכול להרגיש ולהבין מה עובר על יהודים בריחוק מקום וכדומה… כדרך שראינו אצל צדיקי ישראל שהיו מחוברים עם שורש הנשמה שלהם.
אומר הזוהר הקדוש, שאצל יצחק פרחה נשמתו בניסיון העקידה; וכשהיא חזרה, חזר לשכון בתוכו החלק העליון של הנשמה שנמצא למעלה. והוא נכנס בתוך הגוף הגשמי של יצחק. זה דבר שלכאורה לא קרה לשום אדם בהיסטוריה, ובעצם פיעמה ביצחק אבינו שורש הנשמה. וזו הסיבה שליצחק אבינו “כהו עיניו מראות”, כיוון שכשאתה רואה את המציאות של העולם הזה דרך שורש הנשמה, העולם הזה כבר לא נראה כמו שאנו רואים אותו…
עם כמה נשמה?
אני חושב שפה טמון הסוד הגדול של ההצלחה של יצחק: להיות בשיא הצדיקות בתוך השגרה. וזה נקודה שנוגעת גם לנו.
יצחק חי את השגרה עם שיא הנשמה!
כמה שנזכה אנו להכניס את הנשמה שלנו לדברים הקטנים שאנחנו עושים, לא נצטרך לחפש את החיות בדברים הגדולים. אפשר לברך ברכת המזון עם המון נשמה ולדלות משם שפע של חיות וקשר עם ה’ לפעמים יותר מכל דבר אחר, אפשר להוריד את הפח מהבית לחדר הפחים בחיות ושמחה של חסד, ולהרגיש שמחה של חסד גדולה ועצומה לפעמים יותר מאיזה חסד עצום וחד פעמי.
השאלה עם כמה נשמה אנחנו עושים את הדברים הקטנים של החיים בתוך השגרה.
שנזכה להכנס לחורף ולשגרה מתוך רצון שכל יום וכל מעשה שלנו יהיו מלאים, מלאים בנשמה מלאים בטוב, מלאים ברצון לעשות טוב להשי”ת ולעם ישראל.
בהערכה רבה לכולם,
חורף גשום בחוץ וחם בלבבות,
זאביק הראל