בפרשת "בא" מסתיימות עשר המכות, ובכך גם מגיעה לסיומה גלות מצרים. המכה האחרונה שמכה הקב"ה את פרעה היא מכת בכורות. "ויהי בחצי הלילה, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים- מבכור פרעה היושב על כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה. ויקם פרעה לילה, הוא וכל עבדיו וכל מצרים, ותהי צעקה גדולה במצרים, כי אין בית אשר אין שם מת".

יש להתבונן, מדוע דוקא מכת בכורות היא המכה שאחריה יוצאים ישראל ממצרים? ומדוע פוגעת מכת בכורות גם בבכור השבי ובבכור הבהמה?

מבאר "אור החיים" הקדוש יסוד גדול: "ואולי כי הטעם הוא, לצד שמצינו שקרא ה' לישראל 'בני בכורי', וכבר הודיעונו רבותינו ז"ל כי כל מה שברא הקב"ה במידת הטוב- גם זה לעומת זה עשה האלוקים בבחינת הרע, וכל בחינה ובחינה שיש בקדושה- יש כנגדה בקליפה, והקליפה מתאמצת ומתחזקת לאחוז בה, ולזה כנגד בחינת הבכורה שבקדושה, היתה בחינת בכורה שבקליפה אוחזת ותוקפת בה לבל שלח".

הקב"ה ברא בעולמו איזון בין הקדושה והטומאה. ככל שהקדושה גדולה יותר- כך הטומאה חזקה ומתנגדת יותר, ולכן במכה האחרונה שספג פרעה ומצרים, היה צורך לברר ולהפריד את השורש הרוחני של 'בני בכורי ישראל' מהקליפה של בכור פרעה. יסוד זה, של שיווי משקל רוחני בין הקדושה לטומאה, מובא גם במאמר נפלא שכתב הגרי"מ חרל"פ: "בכל תקופה ותקופה, ישנה נקודה מיוחדת, שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב, ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שהתקופה ההיא, שיודעים הם (-הגויים) שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא- ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה."

המאבק בין ישראל לאומות העולם אינו יושב על בסיס פוליטי, צבאי או כלכלי. יסוד המאבק הוא רוחני. המאבק הוא על הנוכחות של המוסר האלוקי בעולם, על העדינות הרוחנית ועל השלכותיה המוסריות והערכיות. ככל שהנקודה המוסרית העתידה להופיע עמוקה ומשמעותית יותר- כך ההתנגדות עזה יותר.

מוסיף הרב חרל"פ: "ובעקבתא דמשיחא- הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל, וממנה נובע הכל, ומבלעדי ההיאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם. ואין פלא, אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת".

ארץ ישראל מבטאת את הרצון האלוקי להשרות שכינה בתוך המציאות הגשמית, המעשית. "נתאווה הקב"ה לעשות לו דירה בתחתונים". זו הבשורה הגדולה של דורו של משיח, ועל כך ניטש המאבק מול אומות העולם, המתנגדות לבשורה זו של ישראל. אין הכוונה שהגויים מודעים לכך, זהו השורש, תת ההכרה של ההתנגדות, שמתלבש בשיקולים הכרתיים של מדיניות, כיבוש וביטחון.

ממשיך "אור החיים" הקדוש: "עד אשר הרג ה' כל שם הבכורה שבקליפת מצרים- בין של מצרים, בין של האומות שהיו שם…וגם בכור ישראל קידש אותם, כדי שלא תישאר בכורה, זולת של קודש אשר הקדיש ה', ולזה מת אפילו בכור בהמה, וכיוון שנעקר שם זה- נפל ענף הרע שהיה מחזיק בבכור הקדושה, ולזה תיכף יצאו בני ישראל".

גם בדורנו, דור התחיה, אנו נמצאים במאבק קשה מול כוחות הקליפה והטומאה, המנסים לנשל אותנו מייעודנו הלאומי והרוחני. מאבק זה, והמוטיבציה לה אנו עדים מצד שונאינו- רק מחדדים לנו מה תפקידנו ומהי מגמתנו.

יה"ר שנזכה במהרה לראות עין בעין בשוב ה' ציון. "על כן נקווה לך, ה' אלוקינו, לראות מהרה בתפארת עוזך, ולהעביר גילולים מן הארץ, והאלילים כרות יכרתון, לתקן עולם במלכות שדי, וכל בני בשר יקראו בשמך…יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון…ותמלוך עליהם לעולם ועד", אמן.

שבת שלום ומבורך!