יום הכיפורים, היום הקדוש בשנה, בו הקב"ה מוחל לנו על כל עוונותינו ואנחנו עומדים בקדושה ובטהרה לפני הקב"ה ללא כל עיסוק בענייני החומר ובענייני גשמיות, אלא עסוקים בתפילה, בהתעלות ובדבקות עליונה.
"כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ…
וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה…" (ויקרא ט"ז).
איזו חזרה בתשובה עדיפה? חזרה בתשובה של התעלות והתקדשות פתאומית, מעבר חד מהמצב בו היינו קודם לכן לבין המצב החדש של טהרה עליונה, או שאולי עדיפה דווקא התשובה האיטית, ההדרגתית, שלב אחרי שלב?
בספרו 'אורות התשובה', מתאר הרב קוק את שני סוגי התשובה:
"לְגַבֵּי מֶשֶׁךְ זְמַנָּהּ, הַתְּשׁוּבָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: תְּשׁוּבָה פִּתְאוֹמִית, וּתְשׁוּבָה הַדְרָגִית.
הַפִּתְאוֹמִית בָּאָה מִתּוֹךְ אֵיזֶה בָּרָק רוּחָנִי הַנִּכְנָס בַּנְּשָׁמָה, בְּפַעַם אַחַת מַכִּיר הוּא אֶת הָרַע וְאֶת הַכִּעוּר שֶׁל הַחֵטְא וְנֶהְפָּךְ לְאִישׁ אַחֵר, וּכְבָר מַרְגִּישׁ הוּא בְּקִרְבּוֹ הִשְׁתַּנּוּת גְּמוּרָה לְטוֹבָה. תְּשׁוּבָה זוֹ בָּאָה עַל יְדֵי אֵיזוֹ הוֹפָעָה שֶׁל סְגֻלָּה פְּנִימִית, עַל יְדֵי אֵיזוֹ הַשְׁפָּעָה נִשְׁמָתִית גְּדוֹלָה, שֶׁרָאוּי לְחַפֵּשׂ אֶת נְתִיבוֹתֶיהָ בְּעִמְקֵי תַּעֲלוּמָה.
וְיֶשְׁנָהּ תְּשׁוּבָה הַדְרָגִית. לֹא בְּרִיקָה הִבְרִיקָה בְּקִרְבּוֹ לְהִתְהַפֵּךְ מִן הָעֹמֶק שֶׁל הָרַע אֶל הַטּוֹב, אֶלָּא מַרְגִּישׁ הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וּמֵטִיב דְּרָכָיו וְאָרְחוֹת חַיָּיו, רְצוֹנוֹ, הֲלָךְ–מַחְשְׁבוֹתָיו, וּבְמַהֲלָכוֹ זֶה הוֹלֵךְ הוּא וְכוֹבֵשׁ לְאַט לְאַט אֶת דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר, מְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת, מֵטִיב אֶת הַמַּעֲשִׂים, מְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ לְהִתְכַּשֵׁר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁהוּא בָּא לְמַעֲלָה רָמָה שֶׁל זִכּוּךְ וְתִקּוּן".
בכל סוג של תשובה יש יתרון. יש יתרון במהלך חד פעמי, כי כך אתה דוחה את הרע בבת אחת ולא נותן לו עוד מקום. אך כפי פתאומיות התשובה, כך יכולה לבוא גם הנפילה. לעומת זאת, התשובה ההדרגתית נותנת בינתיים עוד מקום לחטא, אך מצד שני התהליך הוא הדרגתי, מתוך שיקול דעת, שלב אחר שלב, כל נבנה בניין יציב וחזק יותר.
הרב קוק מסביר שהתשובה העליונה לא מגיעה מאיזו הבקרה או חוויה חד פעמית, אלא מראיית המציאות המופלאה שברא הקב"ה, הבנת הטוב הכללי שבמציאות, ומתוך הבנת הכלל- מחבר האדם הפרטי את עצמו אל הכלל הזה, להיות שייך אל הקב"ה.
איך שלא נסתכל על זה, יום כיפור הוא יום של התעלות פתאומית. אמנם יש הדרגתיות מר"ח אלול, אך עדיין הקפיצה ביום כיפור היא חדה. אכן, מיד עם סיום הצום בתחילת תפילת ערבית אנחנו ישר אומרים: "והוא רחום יכפר עוון…", חזרנו למצב של חטא, להיותנו אדם שבטבעו הוא חוטא. אמנם כן התעלינו וכן התקדמנו, אך הנחיתה שלאחר יום כיפור היא קשה.
התורה מחנכת אותנו לתשובה הדרגתית, שבאה מתוך שיקול דעת ומתוך התבוננות. תשובתם של אנשי נינווה הייתה מהירה מאוד, ואף קיצונית (צום גם לילדים ולבהמות). אמנם אנחנו למדים מזה שאף תשובה כזאת הקב"ה רוצה ומקבל, אך בכל זאת לפי הילקוט שמעוני, ארבעים יום בלבד לאחר תשובתם, חזרו אני נינווה למעשיהם הקודמים.
תהליך התשובה החל כבר ארבעים יום לפני יום הכיפורים, בתחילת חודש אלול. סליחות, תקיעת שופר, 'לדוד ה' אורי וישעי'. לאחר מכן עמדנו בראש השנה, הגענו לעשרת ימי תשובה, ומתוך תהליך הדרגתי הגענו ליום הכיפורים. גם יום זה אינו 'תחנה אחרונה', שהרי יש את סוכות, הושענא רבה ושמיני עצרת שאז נחתם הדין ואנחנו יוצאים מצוידים בכוחות רוחניים חדשים לשנה החדשה.
וידועים דברי חז"ל: 'פתחו לי פתח כחודה של מחט, ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם', וכן 'הבא לטהר, מסייעין אותו'. אנחנו עושים מאמץ קטן מצדנו ואז הקב"ה עוזר, ואז אנחנו שוב עושים עוד צעד מצדנו, וחוזר חלילה. בהדרגתיות, שלב אחר שלב. כך נבנה בניין יציב, חזק ואיתן של תשובה, של דבקות בה'.