פרשת בלק מפגישה אותנו עם נצחיותם של ישראל, חרף כל העצות והמזימות שחורשים עלינו מבקשי רעתנו. חז"ל מבארים, כי "ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע". כה יסודית פרשה זו, עד שהיא ראויה להיות נקראת פעמיים ביום, יחד עם קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות. כך מבאר הרב קוק: "כשם שיסוד התורה הוא קבלת עול מלכות שמיים, דהיינו אחדותו יתברך, ועול מלכות שמיים ועול מצוות הם תלויים זה בזה, כי המוציא לאור תכלית אחדותו הוא רק עול מצוות, כמו כן הוא יסוד תורי, חוסנם ומעוזם ותוקפם של ישראל. כי בהיות תכלית המצוות- אחדות ה' יתברך, ואחדותו ית' אינה נודעת בעולם כי אם על ידי ישראל, על כן- המצוות הן מקימות את ישראל לפניו לעם. ומה שישראל הם חיים וקיימים ועומדים לעד, זה יוביל אל תכלית של אחדות ידיעת ה' בעולם. אם כן, שייכת מאד לקריאת שמע פרשת בלק, שהיא הקשר שמאחד יסוד אחדות ה' עם עול מצוות."

בברכתו האחרונה, מתאר בלעם את מחנה ישראל: "מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל. כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר. כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים". מה פשר המושג "אהליך יעקב"? מבאר הנצי"ב: "שני אוהלים של המון יעקב, היינו אוהלי נשים ואוהלי אנשים. "משכנותיך ישראל" – משכן הוא אסיפה של ראשי העם, והמה בשני אופנים: אסיפה של קריאי מועד לצרכי ציבור בענייני העולם, ואסיפה של גדולי ישראל לתורה ולתעודה".

אם כן, ברכת בלעם מתייחסת לארבעה קהלים: אוהלי הנשים, אוהלי האנשים, ראשי אנשי הציבור, וגדולי התורה.

בפסוק הבא, מתאר בלעם את הברכה שמיועדת לכל אחד מהקהלים. "כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר, כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים". נבאר את שתי הברכות הראשונות, בדרכו של הנצי"ב: "ואמר המשל 'כנחלים נטיו'- על אוהלי הנשים. והעניין, דידוע שנשים מקרבא הנייתן (מרבות בחסד)  לעניים, וכדומה בצדקה וחסד, שנמשל לנחל שוטף צדקה, באשר הוא נמשך להיטיב לזולתו כמו נחל. והמובחר שבחסדי נשי ישראל, הוא אם מביאות על ידי זה את אחרים לתורה ועבודה…וזהו שמשבח לנשי ישראל באופן היותר נפלא, דכמו 'נחל' – אפילו אם אינו כשר לטבילה… גם כן הרבה נהנין ממנו, מכל מקום טוב יותר אם הוא 'נטה' למעין או נהר גדול להשלים הכשרו, ומביא לידי קדושה – כך מעשי נשים, שבאות לעזר אדם, אפילו אינו מיוחד לצורך קדושה, הרי זה טוב כנחל צדקה, אבל עוד 'מה טובו' שהמה 'כנחלים נטיו' – להביא לידי קדושת תורה ועבודה".

עניינן ותפקידן של הנשים בעם ישראל – להיות ממזכי הרבים, להרבות חסד ברוחניות ובגשמיות, ולהוות מנוע ומדחף רוחני לקדושה.

ממשיך הנצי"ב: "כגנות עלי נהר – הוא משל על אוהלי אנשי יעקב. והנה, משונה גידולי גינה משדה, דשדה אינו נזרע אלא מין אחד או שניים, מה שאין כן זרעוני גינה המה רבים, מכל מקום כל גן יש בו מין אחד שהוא העיקר, אלא שסביביו נזרעים עוד הרבה מינים, מעט מעט. כך, כל איש ישראל מלא מצוות ה', אבל כל אחד ואחד- יש לו מצווה אחת בייחוד, להיות נזהר בה ביותר…אמנם גינה שאינה על הנהר, ממהרת לשנות צורתה, ועלי ירקות נובלים מהר ונראין כמושים, אבל שעל הנהר – בכל בוקר מתחדשת ומתחזקת ביופי גידול כל ירק. כך האדם, שאינו מתחזק בכל יום – מעצמו יורד מעט מעט ממעמדו בעבודת ה'. על כן המשיל מה שראה, אנשים שנמשלו כגנות עלי נהר- שמתחזקים ומתחדשים בכל יום".

ברכה זו מבטאת את הצורך לצמוח "על המים", להיות מחוברים למקור החיים, ומתוכו לפרוח ולהוציא לפועל את החלק המיוחד לכל אחד ואחד בתורה ובעבודת ה'.

יהי רצון שנזכה לגלות בנו בפועל את ברכתו של בלעם "כנחלים נטיו, כגנות עלי נהר", להאיר ולזכות את כלל ישראל, מתוך חיבור פנימי עמוק אל נהר ה', אל בית המדרש שמרעיף עלינו רעננות וכוחות חיים.

שבת שלום ומבורך!