איזה כוח יש לדמעות להמיס את חומות הברזל ולקרבנו לאבינו שבשמים, להפוך את העולם למקום שהשכינה תחזור לשרות בו, להפוך את עצמינו לפינה נקיה ונעימה בה השכינה תרצה לשכון?
נכנסנו לחודש שהדמעות בו הן דבר מרכזי.
האר"י הקדוש זי"ע גילה לנו שהחודשים תמוז ואב הם כנגד שתי העיניים שלנו, ועתה כאשר בית המקדש חרב הם בבחינת "עיני עיני יורדה מים".
אנו יודעים שיש לבכות, יש להשתוקק בחודשים אלו במיוחד לתיקון העולם, לבניין בית קדשנו ותפארתנו, שיחזור ויתגלה אלינו. כדברי הגמרא, שמיום שחרב הבית נפרסה מחיצה של ברזל בינינו לבין אבינו שבשמים. כלומר, שיש כעת מציאות מסוימת של הסתר פנים בעולם של גלות וריחוק.
אבל מצד שני חכמים לימדונו ש"שערי דמעה לא ננעלו". יש כוח לדמעות להמיס את חומות הברזל ולקרבנו לאבינו שבשמים, עד כדי פגישה עימו. והקב"ה סופר את דמעותינו ומסתירם תחת כנפיו בנאד מיוחד בו אסופות כל דמעותינו. בחודשים אלו יש דרישה מיוחדת מאיתנו להזיל על לחיינו מהדמעות החמות הללו.
מצד נוסף, כשמתבוננים בספרים רואים שהחודש הזה הוא חודש של ביקורת על בכיה שלילית. כידוע בחודש זה הייתה עיקר ההליכה של המרגלים בארץ ישראל, והם הסתכלו על הארץ בצורה שלילית והחלו להתבכיין. לאחר מכן בחודש אב הם נפגשו עם עם ישראל והוציאו את דיבת הארץ רעה, עד שכל עם ישראל בכו בליל תשעה באב. ואז לילה זה נקבע לדורות: "אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות". כלומר שבגלל בכיה לא טובה החודש הזה נהפך לנו לחודש של אבל.
אז יש פה צד, שבכי יכול להיות מאוד שלילי – ומאידך ראינו כמה גדול כוחן של דמעות מבחינה חיובית. אז מה רוצים ללמד אותנו?
אלא שיש שני סוגי בכי ודמעות:
יש בכי שמוריד ומנמיך את האדם, בכי של התבכיינות;
ויש בכי שונה, שמעלה את האדם, בכי שפורק את מועקת הלב, מנקה אותו ונוסך בו כוחות חדשים.
אחד הדברים שאנחנו הכי לא אוהבים זה לפגוש אנשים "מתבכיינים", מתלוננים על כל דבר, עצובים מכל דבר. אנשים כאלה משרים מיד אוירה שלילית, אוירה שמורידה את המציאות למקום חשוך ונמוך.
כך גם ה' יתברך, להבדיל, לא אוהב 'התבכיינות'. ההתבכיינות נובעת מחוסר אמון ואמונה, שיש מישהו שמנהל אותנו, מוביל אותנו ודואג לנו.
אבל יש בכי שמעורר, ואותו ה' אוהב – זה כאשר אנו לוקחים כאב והופכים אותו למוליד כוח. לפעמים רק כאב אמיתי הוא זה שיכול להוליד בנו כוח לשנות את המציאות, לשנות את עצמינו ולשאוף לשנות את העולם כולו.
בחודשים אלו אנו גם נכנסים ל'שלשת השבועות', עם החיסרון הגדול של בית המקדש, נבואה, סנהדרין, מלכות ושאר הדברים החשובים שהיו לישראל ונעלמו מאיתנו – והקב"ה רוצה שנתרגש! שנוליד בתוכנו כאב, שנוליד דמעות שרוצות לשנות, להפוך את עצמינו למתוקנים יותר, שדורשות להפוך את העולם, להפוך את העולם למקום שהשכינה שוב תחזור לשרות בו, להפוך את עצמינו לפינה נקיה ונעימה בה השכינה תרצה למצוא מנוח לכף רגלה.
אני רוצה לאחל לכולן שנזכה לבכות את הבכי הנכון, בכי שבא מתוך אהבה והתרוממות, כמו שאומר רבי נחמן שבכיה היא ראשי תיבות "בשמך יגילון כל היום".
ונזכה עוד בחודש זה לראות כיצד בזכות דמעותינו ה' יתברך ימחה דמעה מעל כל פנים, באור ובחמימות של גאולתנו השלימה.
חודש טוב,
זאביק