איך אנחנו מגיבים כשיש הפסקת חשמל?

חנוכה. חג של הדלקת נרות, של בשורת האור הנצחי ההולך עִם עַם ישראל לאורך השנים בתוך החושך של הגלות, וגם, במקביל ובמעגל שהוא פנימי לזה, של בשורת האור הזו בתוך החושך האישי של כל אחד; כמו שאומר הבעל שם טוב זיע"א על המלים "קרבה אל נפשי גאלה" שגאולת הנפש הפרטית היא חלק מהגאולה הכללית. הוא מגיע אלינו בימים של תחילת החורף, ונותן את האמירה שיכולה ללכת איתנו ובתוכנו במשך החורף: אמירה של אור בתוך החושך.

השנה החורף החל קצת מאוחר. חיכינו לגשם ולבשורת האהבה של ה' המרווה את העולם יחד איתו (יהי רצון שנזכה לחורף גשום ומבורך!) אך בכל זאת הימים התקצרו, ובלילות קר. הרבה מהאנשים נוהגים שהרגע שבו הם מדליקים נרות הוא מיד עם שקיעה. הרגע הזה, כשהדמדומים הולכים ונעלמים והשמים הולכים ומקדירים, הוא בדיוק הרגע של האמירה הזאת. בדור שלנו מיד עם השקיעה אנחנו מדליקים אור, תאורה, פלורוסנטים. לא נותנים לחושך הזה להשפיע עלינו. אך אם מגיעה הפסקת חשמל היא מכניסה אותנו למקום הזה מיד, ולא רק משום שלא ניתן לעשות כלום בבית, אלא בעיקר משום שבחושך אנחנו מקבלים את המימדים האמתיים שלנו מול ה'. כשעומדים אל מול השקיעה, אם מקשיבים לתוכנו באמת, רואים שמשהו מתכווץ וגדלה תחושת הקטנות שלנו.

שמתי לב שבשיר הנפלא ששרים ביום כיפור "אמת מה נהדר היה כהן גדול" לקראת סופו, ישנה השורה: "כרואה זריחת שמש על הארץ" וחשבתי על הרגע נורא-ההוד הזה, כשיום חדש מפציע והשמש מבשרת את בואו באופטימיות, יום חדש של הזדמנויות לעבוד את ה', לעשות רצונו, להמליך אותו. גם הכהן הגדול היוצא בשלום ומבשר לעם ישראל כי התכפר לו, מתחיל שנה חדשה ממקום נקי ומזמין. כאן אנו מתארות את רגע השקיעה שזה כמעט ההיפך: מה שהיה – היה. היום עומד להסתיים ואיתו ההזדמנויות… אגב, סיומו של יום הוא הזדמנות לומר תודה על מה שכן היה, להתבונן במה שלא, לעמוד מול ה' באמת ובנקיות.

זה בדיוק הרגע של הדלקת נרות החנוכה. האמירה של הנר הקטן-קטן הזה, שנאבק ברוח ובחושך ויכול להם.

אז זהו, מדליקים נרות. ולא רצים לטגן סופגניות וגם לא לנקות ולבשל. אלא – יושבים מול הנרות, וזו הזדמנות נפלאה להביט בהם ולהתפלל.

להתפלל על העם היקר שלנו ועלינו בתוכו – שנזכה לגאולה השלמה בקרוב! שנזכה לנסים גלויים! שנזכה כולנו להתקרב לה' ולעשות רצונו, למלא ולממש את הכוחות שהוא נתן ונטע בנו, בשמחה ובטוב, כשהכל קורה מולו. שנזכה לברכה של שפע מידו המלאה, שנזכה בדור המתוקשר הזה לגדל את ילדינו למקומות פנימיים, קשובים לעצמם, נאמנים לעצמם ולה'. שנזכה לרצות טוב.

אמן.

וכעת אני רוצה להציע משהו. כדי שהזמן הקדוש והיקר הזה של חנוכה יהיה מנוצל וממוקד, ולא יעבור רק במחשבות מזדמנות וחולפות – כדאי להתכונן אליו. שבי לפני החג ושאלי את עצמך מה מהווה ויכול להוות גישה של אור בחיים שלך. גם דברים שכבר יש  ותמיד אפשר להתחזק בהם יותר, וגם דברים שלא מספיק קיימים. למשל: הודיה, שמחה, אמונה שה' אוהב אותי כפי שאני, התחזקות בזכות של לימוד תורה, אמונה שיש לי כוחות להתמודד, אמונה שהקשיים שלי נועדו לי לצמיחה, ועוד.

ואז תסדרי את הדברים לפי סדר שנכון לך, לאו דווקא סדר חשיבות, אולי סדר של "מהקל אל הכבד" דהיינו, מה שאני עוד לא רכשתי יהיה אחרון. כעת תרשמי מתחת לכל כותרת כזאת מספר שורות שמרחיבות אותה. לדוגמא: תודה – לשים לב למה שיש לי, זה לא מובן מאליו! אני מוקפת בחסד ה' ואהבתו! שמחה – לא רק כתוצאה של דברים משמחים, אלא כבחירה להשקיע בלהיות שמחה – לשים לב מה משמח אותי, גם ברבדים הכי יומיומיים כמו מוסיקה מסויימת או אוכל מסויים וכן הלאה.

תשמרי על הרשימה הזאת ותתכנני איך להתאים בינה לבין הימים. בהחלט לא חייבים להיות 8 סעיפים, אפשר להחליט שאחד מהם מקבל את תשומת הלב יומיים. ואם יש יום שאת מתארחת ולא יהיה לך זמן שקט לעצמך, אולי תדלגי עליו (או תמצאי פתרון אחר).

וכעת – לביצוע, בעזרת ה'. מדליקים נרות, את יושבת ומשקיעה בסעיף המסוים של האור הזה שתכננת ליום הזה. חושבת עליו, מתחזקת בו, מורידה את זה לפרטי החיים ומתפללת ומבקשת מה' להצליח להכניס אותו לחיים שלך. ואל תשכחי להתפלל על כל שאר עם ישראל שיזכה גם הוא לאורות האלו, ושנזכה לגאולה בקרוב.

רגע… לא שכחתי שאנחנו נשים – בשלבים שונים של החיים. אז אם את בשלב שבדיוק אחרי הדלקת נרות את מוקפת בילדים קופצים, רבים, צוחקים, רוצים לאכול ולרקוד ובעיקר רוצים את אמא – זה לא אומר שלא דיברתי אלייך! יש תקוה לאחריתך… אולי תבקשי מהם 10 דקות של חסד שיתנו לך לשבת מול הנרות? ואולי תשבי איתם, עם שמיכה עוטפת את כולכם, התינוק בידיים והשאר צמודים-צמודים אליך, ותספרי להם כמה את רוצה להתחזק ב… ותשתפי אותם כמה זה חשוב לך, ושהם יוסיפו את הרצונות והרעיונות שלהם? או שתשימי יותר שמן בנרות ותדאגי שאחרי שכל החבורה כבר ארוזה במיטה, את תשבי לך כמו מלכה (בין איי החורבות שהם השאירו…) מול הנרות? אף פעם לא מאוחר…

יהי רצון שנזכה להתחזק ולהתמלא באור האמונה, באור של עבודת ה' נכונה ומאוזנת.