בפסקה מופלאה זו, שמובאת בהמשך, הרב קוק מהלל את החלוצים שיש להם קישור ממשי לארץ, ומתאר את מעלתם כגבוהה בהרבה מאלו שעבורם הקישור לארץ הוא רק אידיאולוגי-דתי-רוחני.
העיון שלנו מתחיל בפסוק אחד בפרשה (דברים, פרק ח' פסוק ח'):
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ־זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ:
ברשימה זו מוזכרים שבעה פירות מיבול הארץ, אך הרשימה מחולקת לשני חלקים על ידי חזרה על המילה ארץ. מחלוקה זו לומדים בגמרא הלכה לעניין הלכות ברכות (תלמוד בבלי, ברכות, מ"א ע"ב):
רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא, אייתו לקמייהו תמרי ורמוני, שקל רב המנונא בריך אתמרי ברישא. אמר ליה רב חסדא: לא סבירא ליה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק: כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה? – אמר ליה: זה שני לארץ, וזה חמישי לארץ. – אמר ליה: מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך.
[רב חסדא ורב המנונא היו יושבים בסעודה, הביאו לפניהם תמרים ורימונים, נטל רב המ' תמרים ובירך עליהם תחילה. אמר לו רב חס': אינך מסכים למה שאמר רב יוסף/יצחק שכל הקודם בפסוק זה קודם לברכה? אמר לו (רב המ'): זה (- תמרים) שני לארץ, וזה (- רימונים) חמישי לארץ. אמר לו (רב חס'): מי יתן לנו רגלי ברזל ונלמד לפניך]
וכך נפסק גם להלכה (רמב"ם הלכות ברכות פרק ח הלכה יג):
אחד משבעת המינים עליו הוא מברך תחלה, וכל הקודם בפסוק קודם בברכה, והשבעה הן האמורים בפסוק זה ארץ חטה ושעורה ש וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש, ודבש זה הוא דבש תמרים, והתמרים קודמין לענבים, שהתמרים שני לארץ והענבים שלישי לארץ.
לפני שנראה את דברי הרב קוק, נעיר הערה בפשוטו של מקרא. המילה ארץ לא רק מחלקת את שבבעת המינים לשני חלקים של חמשה ושניים, אלא גם מצביעה על אופי שונה של יחס לארץ. שכן חמשת הפירות הראשונים מוזכרים בצורתם הגולמית- חיטה, שעורה וכו', ולא לחם ועוגיות וכד'. אך שני הפירות האחרונים, המוזכרים לאחר הארץ השני, מוזכרים בצורתם המעובדת: שמן, דבש. כבר הבדל זה מצביעה על כך שיש כאן שני אופנים של זיקה אל הארץ- זיקה 'גולמית', או אידיאלית, וזיקה פרקטית, פונקציונאלית.
הבה נלמד את דברי הרב קוק (עין איה ברכות ח"ב פרק ו' מ') :
… ובאשר חבת ארץ הקודש היא יסודה של תורה, שהיא מביאה את כלל עם השם וכלל העולם כולו להשלמתם, על כן מחוברים הם עניני הברכות בהקדמתם בסמיכתם לארץ שבתורה, להורות כי כל הקרוב קרוב יותר לארץ, ומי שיש לו יותר אהבה לארץ ויותר השתדלות בענין ישוב ארה"ק הוא מוקדם לברכה והוא קרוב יותר אל השלימות.
ובאשר חבת הארץ מחולקת היא לפי מעלת האנשים והכרתם, כי יש שמחבב ארה"ק בשביל סגולותיה היקרות, וצמא מאד לרצות אבני' ולחונן עפרה כדי לקיים המצות התלויות בארץ ובשביל התכלית העליונה הנמצאת בה לכלל ישראל ולכלל העולם במעלתם הרוחנית. ויש מי שמחבב ארה"ק וישתדל בישובה ובדירתה בשביל שמכיר בה התכלית של המנוחה החומרית לכלל ישראל, שהוא ג"כ דבר טוב ונשגב, ובכ"ז לא בא עד המעלה הראשונה למי שמכיר יסוד התכלית העליונה שבחבת הארץ.
ע"כ רמוז בפסוק קירוב הברכות לארץ בשתי מערכות, חמשה מינים, נגד ההשתוקקות לארץ באופן העליון המעולה, מכוונים נגד חמשה חומשי תורה שהם יסוד ההשלמה הישראלית וממנה נמשכת ההשלמה האנושית, וכל המוקדם בה וקרוב יותר לארץ מוקדם לברכה.
והחלק השני, [זית שמן ודבש], נגד המכירים ההשלמה הטבעית של כלל ישראל בארץ בהשלמתם הרוחנית הטבעית, כראוי לכל עם גדול וחכם ברוח ובחומר.
ולמדנו מכאן כמה גדולה היא המעלה של מי שמשתוקק ליישב ארה"ק אפי' לשם התכלית החומרית של הכלל, כי אצל הכלל יהפך תמיד כל ענין גשמי לרוחני, והתכלית העליונה בא תבוא ע"י חבור עם ד' בארץ ד'. ע"כ מי שיש לו קורבה יתירה לארה"ק אפי' במדרגה הנמוכה, יש לנו לחזקו ולאמצו ולהקדימו לברכה, ממי שמתאחר ומתרחק אע"פ שבתוך הלב יהי' המתרחק בעל מדרגה יותר עליונה, מ"מ ישוב הארץ וחבתה בפועל הוא דבר נשגב, וכמו שאמרו חז"ל על עמרי שזכה למלכות בשביל שהוסיף עיר אחת בא"י, אע"פ שהיתה כונתו ודאי חומרית.
ויש לנו לימוד שצריך לחזק את הכוחות החומריים של כלל האומה ומזה יבא ג"כ חיזוק להכוחות הרוחניים. ע"כ אמר להם זה שני לארץ, אע"פ שהוא שני לארץ במדרגה השני' מ"מ הוא קדום לחמישי לארץ שבמדרגה הראשונה, לענין הרושם שאנו צריכים לעשות עלינו בחבת הארץ, אע"פ שהוא בעל נפש שפלה נגד הראשון, מ"מ פעולותיו הגשמיות מתקרבות למטרה רמה, ע"כ מתוך החוזק החומרי יבא חוזק נפשי רוחני.
ע"כ אמרו לו כהלכה וכענין, מאן יהיב לן ננרא דפרזלא ונשמעינך, מי יתן לנו חוזק גופני וכח חומרי אמיץ כברזל, להיות שרירי הגוף חזקים, ונוכל לקבל ממך שלימות רוחני גדול כמדתך, לחבב את החוזק החומרי בכלל עם ד', מפני שמביא ודאי לחוזק הרוחני. ועל עניני הכלל בצד הלאומי של ישראל יוסב ג"כ, מי יתן לנו אמצעיים חזקים לחזק את הצד הגשמי והחומרי של הכלל, בנגרי דפרזלי, ברכב ברזל, בבריחי ברזל, ובכח אמיץ וגוף חזק כברזל להתאזר בגבורה ולרומם קרן ברוח גבורה, ונשמעינך, ונלך בדרכך איך לזכות לזה ע"פ דרכה של תורה, באהבה ושלו' שלא לעלות בחומה ולא למרוד באוה"ע , כ"א להרבות כח ועצמה פנימית, אפי' גשמית, כי זאת תביא לנו המשמעת הרוחנית, שהיא המטרה, "לא בחיל ולא בכח כ"א ברוחי אמר ד'" . ואמר "שבחי ירושלים את ד' הללי אלהיך ציון כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך". והחותם והתכלית הבא מזה בהכרח כפי קדושתם של ישראל הוא, מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל.
שבת שלום
שי