כתיבת התורה בשבעים לשון מיד לאחר הכניסה לארץ מלמדת אותנו דבר חשוב מאד שרלוונטי גם לימינו אנו. הציווי לכתוב את התורה מיד לאחר הכניסה לארץ מלמדנו שהרחבת התורה וביאורה, או שמא נאמר, התאמתה ותיווכה לתנופת השינויים שצפויים להתרחש בארץ, הינם קריטיים. לא יהושע בלבד הצטווה לבאר את התורה ולתרגמה לבני דורו, דור באי הארץ, גם עזרא עשה כן, בשיבת ציון השנייה:

נחמיה פרק ח

(ד) וַיַּעֲמֹד עֶזְרָא הַסֹּפֵר עַל־מִגְדַּל־עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר … (ה) וַיִּפְתַּח עֶזְרָא הַסֵּפֶר לְעֵינֵי כָל־הָעָם כִּי־מֵעַל כָּל־הָעָם הָיָה וּכְפִתְחוֹ עָמְדוּ כָל־הָעָם: (ו) וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת־יְקֹוָק הָאֱלֹהִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל־הָעָם אָמֵן אָמֵן בְּמֹעַל יְדֵיהֶם וַיִּקְּדוּ וַיִּשְׁתַּחֲוֻ לַיקֹוָק אַפַּיִם אָרְצָה: …  (ח) וַיִּקְרְאוּ בַסֵּפֶר בְּתוֹרַת הָאֱלֹהִים מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל וַיָּבִינוּ בַּמִּקְרָא:

על מנת שהתורה תתמיד ותהיה נצחית היא חייבת להתפתח ולצמוח, שאם לא כן, דווקא מרוב שמירתנו וזהירותנו עליה אנו נגזור עליה חלילה כלייה. דברים אלו נכונים תמיד, אך בזמנים של תמורות גדולות ותהליכים מהירים וקיצוניים נדרשת פעולה נמרצת יותר של תרגום התורה, ובודאי שדור של גאולה עונה להגדרה זו של שינויים מהירים ונרחבים [ואינני חושב שכל דבר בתורה צריך מיד להתאים למציאות המשתנה וכו', אך בוודאי שככל שהשינויים מהירים ומרובים יותר כך התורה נדרשת להגיב ולקיים דיאלוג עם תמורות אלו].

גמרא מעניינת במסכת סנהדרין מגדילה לעשות בכך שהיא משווה את עזרא למשה:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף כא

תניא, רבי יוסי אומר: ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא (לא) קדמו משה.

במשה הוא אומר +שמות י"ט+ ומשה עלה אל האלהים, בעזרא הוא אומר +עזרא ז'+ הוא עזרא עלה מבבל, מה עלייה האמור כאן תורה – אף עלייה האמור להלן תורה.

במשה הוא אומר +דברים ד'+ ואתי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חקים ומשפטים, בעזרא הוא אומר +עזרא ז'+ כי עזרא הכין לבבו לדרש את תורת ה' (אלהיו) ולעשת וללמד בישראל חק ומשפט.

ואף על פי שלא ניתנה תורה על ידו – נשתנה על ידו הכתב…

רבי יוסי מביא שני חיזוקים מהכתובים להשוואת עזרא למשה- בשניהם נאמרה עליה ובשניהם נאמר 'ללמד.. חק ומשפט'. אך מגופן של השוואות אלו עולה דווקא ההבחנה העצומה בין שני המנהיגים הללו, עזרא ומשה.

משה עלה אל הא-להים, ואילו עזרא 'עלה מבבל', עלה לארץ ישראל! אצל משה נאמר 'ואותי צוה השם.. ללמד' ואלו אצל עזרא נאמר- 'כי עזרא הכין את לבבו לדרש את תורת השם.. וללמד…'.

כלומר אלו ואלו נתנו תורה לישראל, משה נתן לישראל תורה שקיבל מן השמים, ואלו עזרא נתן תורה מכוח דרישתו והכנת לבבו, בארץ ישראל. ואלו ואלו נתנו תורה לישראל.

אחתום בפסוק נוסף מהפרשה, שאפשר כעת להרגיש בו טעם ומשמעות. 'ארור האיש אשר לא יקים את דברי התורה הזאת'. וחז"ל שאלו 'וכי יש תורה נופלת?!'. אך כעת אנו מבינים שאכן התורה עשויה חלילה ליפול בכל דור, ובפרט בדור הגאולה, אלמלא נחזיק ונתמוך בה ונדרוש ונתרגם אותה, וכך נעזור לקיימה ולהקימה.

הלוואי ונזכה להוסיף ולראות בעיננו בתרגומה ובתחייתה של התורה בארץ.

שבת שלום

שי