בציווי של משה על בניית המשכן בפרשת תרומה, ראשית מופיע הארון השולחן והמנורה, ורק לאחר מכן מופיע הציווי על בניית המשכן עצמו.
במעשה בניין המשכן בפועל בפרשת ויקהל על ידי בצלאל בן אורי, מופיע קודם כל בניין המשכן עצמו ורק לאחר מכן עשיית כלי המשכן. על כך אומרת הגמרא במסכת ברכות דף נ"ה ע"א:
"רבי תנחומא משום רב הונא אמר: (שמות לח) ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את אשר צוה אותו משה לא נאמר, אלא 'את כל אשר צוה ה' את משה', אפילו דברים שלא שמע מפי רבו, הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני", ואף שינה ממה שציווה לו משה "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך, ואמר לו: עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו: משה רבינו, מנהגו של עולם – אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן. כלים שאני עושה – להיכן אכניסם? שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים. אמר לו: שמא בצל א-ל היית וידעת".
האם משה רבינו לא ידע את דברי ה' שקודם כל צריך לעשות את המשכן ואז להכניס לתוכו את הכלים? האם למשה רבנו לא היה ברור מעצמו בחכמתו שקודם כל בונים את הבית ואז מכניסים אליו את הכלים?! מתוך דבריו של משה רבנו לבצלאל "בצל א-ל היית" ניכר שמשה משבח אותו על מחשבתו.
אכן בצלאל היה בצל אל – בצילו של הקב"ה, צילו של הקב"ה זה אכן קרוב מאוד להקב"ה, אך זה רק צילו ולא הוא עצמו. וודאי שבחינה טכנית קודם כל מקימים את המשכן ורק לאחר מכן מכניסים אליו את הכלים, וודאי שמשה גם ידע שכך צריך לעשות בפועל. אך ידיעה זו היא צילו של הקב"ה, היא מימוש דברי הקב"ה בחיי המעשה, אך אינם האידיאל הא-לוקי העליון. משה רבינו נמצא בקרבה גדולה הרבה יותר אל הרצון הא-לוקי, הרצון שמסתכל על המחשבה שנמצא עוד לפני המעשה, המחשבה שאליו המעשה צריך להיות מכוון- עיקר המשכן אלו כלי העבודה הנמצאים בו, ובראשם ארון הברית והכרובים שדרכם שורה השכינה בישראל, דרכם מדבר הקב"ה עם משה שמעביר את דבר ה' אל העם. המשכן הוא המקום שבתוכו, באמצעות כליו מתבצע הייעוד והתכלית – עבודת ה', גילוי כבוד ה' כאן בארץ, לעם ישראל.
הדברים הטכניים, הביצוע המעשי, וודאי שהם חשובים, בצלאל היה אדם גדול שלא לחינם נבחר לתפקיד. בצלאל לא היה רק איש מעשה אלא גם איש רוח, אך עדיין מעשיו כאן נבעו מכך שהיה בצל א-ל, בהתגלותו של הקב"ה בתוך עולם החומר, אך יש עולם רוחני עליון, עוד לפני הביצוע והירידה לפרטים בתוך עולם המעשה, באידיאל הארון והכלים קודמים למשכן.
ניתן לקשר זאת להתנהלות הציבורית בחברה במדינת ישראל:
יש אנשי רוח, תלמידי חכמים ורבנים, שצריכים להראות את קריאת הכיוון, את האידיאל האלוקי הבא מתוך עולם התורה, לאן צריך לכוון ולאן צריך להוביל את עם ישראל. מצד שני יש את אנשי הפוליטיקה, את אנשי המעשה שהם צריכים לראות כיצד להביא לידי ביטוי את האידיאלים ואת הרעיונות בצורה האפשרית והטובה ביותר לידי ביטוי עם כל סיבוכי המציאות. אך אסור לשכוח את החזון, ולאורו לפעול בתוך חיי המעשה, וגם לזכור שהביטוי המעשי הוא עדיין לא האידיאל עצמו. אשר בחר בנו.