פורום המדרשות התורניות לבנות

עייפותו של עשו והתרבות המערבית מהעולם הזה / פרשת תולדות

צביקה מנדל, מדרשת מודיעין

ראשי > מאגר שיעורים > פרשת שבוע > עייפותו של עשו והתרבות המערבית מהעולם הזה / פרשת תולדות

"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה" (בראשית כ"ה).

כבר מפשט הפסוקים עולה כי התנהגותו של עשו נראית לא לעניין. מה שמעניין את עשו זה האוכל, הוא מוכן להקריב תמורת האוכל את הבכורה, וגם לאחר מכן הוא לא מתחרט, ומבזה את הבכורה.

דברי רש"י על הפסוקים מחדדים זאת יותר: "והוא עיף", מסביר רש"י: ברציחה. אדם שמתעסק ברצח מואס בחייו שלו עצמו, שהרי אם הוא מתעסק ברציחה הוא יודע שיש אפשרות שיקומו גם כנגדו וירצחו אותו. עשו מוכן לקחת את הסיכון הזה, הנה אנכי הולך למות. גם דרך אכילתו של עשו היא ברברית: "הלעיטני- אפתח פי ושפוך הרבה לתוכה". לא אני אוכל בעצמי, אומר עשו, אלא אתה יעקב תשפוך לתוך פי…".

יותר מכך, אומר רש"י שהדבר היחיד שמעניין את עשו באותו היום הוא להשביע את רעבונו ואת תאוותו הרגעית, הזמנית והחולפת, ללא משים לב למה שקרה באותו היום: "ואותו היום מת אברהם". אברהם מת באותו היום בכדי שלא יראה את נכדו עשו יוצא לתרבות רעה. יעקב הכין תבשיל עדשים שהוא מאכל אבלים, אך עשו לא יכול להתאפק ולחכות.

"אמר עשו: מה טיבה של עבודה זו? אמר לו: כמה אזהרות ועונשין ומיתות תלוין בה… אני הולך למות על ידה, אם כן מה חפץ לי בה?!".

עשו לא חפץ בעולם הבא, בעולם הרוחני. עבודת המקדש לא מעניינת אותו. אבל לא רק עולם הבא לא מעניין את עשו, אלא גם עולם הזה לא מעניין אותו: "הנה אנכי הולך למות". עשו מתעסק ברצח והוא יודע שהוא יכול למות על ידי מלאכת ציד ורצח, אך ממשיך לעסוק בעבודה המסוכנת הזאת.

עשו מגיע ליעקב "והוא עיף", לא רק מרציחה, אלא עייף מאמונה בחיים בעולם הזה. עשו מרים ידיים מחיפוש משמעות בעולם הזה, מאמונה שאפשר לתקן ולקדש את העולם. אם אי אפשר לעשר את התבן ואת המלח, אז כלום לא שווה.

עשו הוא אדום, אדום היא הנצרות. הנצרות הרימה ידיים מאפשרות תיקון עולם במלכות ש-די. אדם הראשון חטא, כל האנושות חוטאת, לכן הכול מותר, הנצרות הרימה ידיים מלהתמודד עם תאוות העולם הזה. הנצרות בלבושה החילוני היא תרבות המערב שממשיכה בדרך זאת, לעומת יעקב, עם ישראל שממשיכים לעסוק בתיקון עולם.