בונים משכן. איזה יופי. השראת שכינה, כלשונו של הרמב"ן: "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר." מעמד הר סיני לא נגמר. המעמד הנשגב של השראת שכינה יכול להימשך גם ביום יום. נפלא.

אז מדוע התורה בפתיחה לסיפור מדברת על כסף? במקום לכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולהסביר את מבנהו וכליו, התורה מתחילה בציווי על התרומה שיצטוו בה בני ישראל. למה?

כדרכן של שאלות מהסוג הזה, השאלה יותר טובה מכל תשובה שתינתן.
דרכו של עולם היא שבראשית יש חלומות גדולים ורק אחר כך מחפשים דרכים לממש אותם. אדם חולם להקים בית חולים, או בית כנסת, מדרשה או גן משחקים לילדים עם צרכים מיוחדים. ואחרי שיש חלום, מחפשים את הדרך לממש אותו. בפרשת המשכן קודם מדברים על הדרך לממש את החלום, ורק אחר כך מספרים על החלום.

ניתן ללמוד מכאן שני דברים: ראשית, חלומות נשגבים זה נפלא, השראת שכינה היא תכלית קיומנו, אך אם לא נדאג קודם כל לכלים, החלומות ישארו על הנייר. גם את הדבר הנשגב ביותר צריך להתחיל עם תוכנית פעולה מעשית למימושו, אחרת הוא ישאר בגדר חלום.

שנית: המשכן הוא של כל עם ישראל, לעבוד בו יכולים מעטים לבנות אותו קצת יותר להיות שותפים בתרומה יכול כל אחד. אם אנחנו רוצים שהמשכן יהיה שייך לכל עם ישראל, הוא צריך להיות בנוי על פעולה ממשית שכל אחד יכול לקחת בה חלק. פעולה משמעותית, פעולה מחייבת, פעולה שדורשת אבל פעולה שכולם יכולים להיות בה שותפים.

השראת שכינה איננה עניין של אליטה כלכלית או רוחנית, כדי להשרות שכינה בעם ישראל צריך לשתף את כולם.