שבת זכור
"שבת זכור" מהוה חלק מפורים. מהו באמת הקשר בין שבת זכור ובין פורים? אנחנו מצווים לזכור את אשר עמלק וגם לשנוא אותו. עמלק הוא הניגוד הגמור של עם ישראל. עם ישראל במהותו מביא לעולם את הצדק, המשפט ואת טוב הלב. עמלק בא לעקור את המהות הטוב הזה ואת הקשר לקב"ה, מן העולם. זו הסיבה שעמלק כל כך שונא את ישראל. משום כך רצה המן להרוג את כל העם, ומשום כך קמים כל צוררנו בכל הדורות עלינו לכלותנו. אנחנו מקדימים את "שבת זכור" לפורים כדי לחזק בנו את שנאת הרע. אם יהודי לא שונא את הרע, סימן שהוא לא אוהב את ישראל, כלומר לא אוהב את הקב"ה. זה גם התוכן של הפטרת פרשת זכור. שאול כשחמל על עמלק לא הבין שאי אפשר להנהיג את העם מבלי לשנוא את הרע[1]. ולפני "פרשת זכור" אנחנו קוראים את "פרשת שקלים". "קיום מצווה זו לשנוא אותו בתכלית השנאה תליא ברוב אהבה ודבקות בני ישראל בעבודת הבורא יתברך…ולכך אחר נדבות בני ישראל למקדש ומתעורר אהבת בני ישראל להקב"ה, אז בכוחם לזכור איבת עמלק הרשע".
"ימי הפורים האלה לא יעברו"
חז"ל[2] הביעו את המדרגה המיוחדת של היום באומרם: "כל המועדים יהיו בטלים וימי הפורים לא יהיו בטלים לעולם , שנאמר[3]: וימי הפורים האלה לא יעברו". דבריהם (המובאים ע"י הרשב"א[4] וע"י הרדב"ז[5]) מרוממים את פורים למדרגה עליונה, למעלה ממדרגת כל החגים האחרים. זאת על פי מה שנאמר בירושלמי[6]: "רבי יוחנן וריש לקיש. רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת ספרי תורה אינן עתידין לבטל, מה טעמא? – "קול גדול ולא יסף"[7]. ריש לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל , "נאמר כאן קול גדול ולא יסף"18 ונאמר להלן "וזכרם לא יסוף מזרעם"[8]. הלכות – הליכות עולם לו[9]". דברי רבי יוחנן מבחינים בין דברי הנביאים שנאמרו בעקבות חטאי ישראל, לבין התורה שמכוונת למדרגה העליונה של ישראל. ספרי הנביאים שייכים למצב הנמוך – של חטא ונפילה וחמישה חומשי תורה עוסקים באידיאל של ישראל[10]. ריש לקיש כאמור מחבר את מגילת אסתר עם "חמשת ספרי תורה". הרמב"ם בסיום הלכות מגילה[11] כותב כדעת ריש לקיש: "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר והרי היא קיימת כחמישה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינו בטלין לעולם".
על פי זה פורים מחובר ושייך למדרגה העליונה של ישראל. פורים מבטא את האידיאל של ישראל, ואכן חז"ל מחברים את קבלת התורה לפורים: "הדור קבלוה בימי אחשורוש".
פורים וכיפורים
ידועה אימרת הזוהר "פורים אתקריאת על שם יום הכיפורים"[12].
יום הכיפורים הוא יום בעל מסוגלות מיוחדת לתשובה וכפרה. הדרך להגיע להוצאה לפועל של עניינו של יום היא על ידי התענית וכל חמשת העינויים. היום הזה יש לו ערך עצמי גדול, ביום הזה אנחנו עומדים "לפני ה'"[13]. זה היום שבו יכפר ה' עליכם מכל חטאתיכם. כדי להתרומם אל מעלת היום הזה, אנחנו צריכים להיטהר ולהתרחק מכל חיי עולם הזה וכך אנו יכולים לחשוף את עצמיותנו ולהגיע לדבקות מיוחדת ביום המיוחד הזה.
בפורים ישנה אפשרות להגיע לדבקות מיוחדת כמו ביום הכיפורים, שלא בדרך התענית. בקיום מצוות היום כראוי יכול אדם מישראל להגיע למדרגות עליונות.
סגולת ישראל
אחרי שעמדנו על הצדדים השונים והמיוחדים של ימי הפורים, עלינו לברר מהו שורש המיוחדות הזאת, ממה כל זה נובע? צריך למצוא את האירוע, להבין את המעשה האלוקי שנעשה בימי הפורים, שהוא זה אשר עושה את פורים ליום לא-שגרתי שכזה.
בתקופה ההסטורית המדוברת היה עם ישראל, כידוע, נתון לסכנת השמדה ממשית. תוכנית "הפתרון הסופי" כמעט שיצאה אל הפועל. על ידי ביטולה של הגזירה הנוראה הזאת התברר, שלמרות שראויים היו ישראל להשמדה – רצה ה' בעמו. שם בחו"ל[14] בהיותנו עבדי אחשורוש[15], התגלה שהקב"ה אוהב אותנו, "כי אשב בחושך ה' אור לי"[16]. מעשה ההצלה של ישראל בימי הפורים, הוא בעצם אמירה וביטוי קבל עם ועדה בקול גדול: "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו". התגלה לעיני כל העולם, שאנחנו עם ה'[17], ואהבת ה' אלינו היא אהבה עצמית, אהבה שאינה תלויה בדבר. משום כך פורים הוא חג ששייך לגילוי סגולת ישראל. יוצא אפוא שפורים הוא יום מיוחד לגילוי קדושת הסגולה הישראלית. משום כך יש מקום למצווה המיוחדת של שתיה וביסום, שמגלה את עומק פנימיותנו. השתיה צריכה לגלות את הטהרה הפנימית. השתיה מגלה את ההבדל הגדול שבין ישראל לבין הגויים: "כשישראל אוכלין ושותין, מתחילין בדברי תורה ובדברי תשבחות. אבל אומות העולם שאוכלין ושותין – אין מתחילין אלא בדברי תיפלות. וכן בסעודתו של אותו רשע, הללו אומרים: מדיות נאות, והללו אומרים: פרסיות נאות"[18]. "נכנס יין יצא סוד"[19]. השתיה מגלה את הסוד- את החלק הנסתר, הפנימי, הסגולי של ישראל. השתיה בפורים צריכה לחשוף את מה שחשף נס ההצלה של ישראל- האהבה העצמית של ה' לישראל – המדרגה העצמית הפנימית של ישראל, מעל ומעבר לכל החשבונות החיצוניים.
"איש לרעהו"
האכילה והשתיה בפורים צריכה גם לגלות את יסוד אהבת ישראל והתחברותם יחד. אהבת ישראל שייכת כמובן לנקודת סגולת ישראל[20], שנחשפה כאמור בנס ההצלה). היסוד הזה בא לידי ביטוי במצוות היום – "משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים"[21]. "כי זה רומז כי הם באגודה אחת ובאהבה ואחוה היפך מה שאמר הצורר מפוזר ומפורד[22]"[23]. "טעם משלוח מנות הוא כדי שיהא שמח ושש עם אוהביו ורעיו ולהשכין ביניהם אהבה ואחוה ורעות".
כאשר יהודי מתחבר לכלל הוא עולה למדרגה אחרת. עם ישראל הגיע בימי הפורים למדרגתו המיוחדת בזכות "לך כנוס את כל היהודים". האחדות הזאת היא המגלה את כל הטוב שבישראל. מי שרוצה להתעלות ולהתדבק בה' היא צריכה "דיבוק חברים". ככל שאת יותר מלא באהבת ישראל את מגיעה יותר לחיבור אל ה'. כמו האחדות שע"י הצום והתפילה ביום הכיפורים "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים" – כך בפורים אנו יכולים להגיע לזה ע"י אכילה ושתיה. כאשר אדם שותה הוא שמח ואז הוא יכול להגיע לאהבה. אהבה לא באה אלא מתוך שמחה. על אדם עצוב נאמר: "ישב בדד וידום". כשאדם מסתגר הוא לא אוהב אף אחד, כשהוא שותה הוא רוצה את כולם לידו ואוהב את כולם. זה הסוד והמהות של פורים אהבת ישראל ומתוכה אהבת ה'.
וככל שנרבה אחדות ואהבת ישראל – כך נתגדל באהבת ה'. "ואהבת לרעך כמוך" – זה כלל גדול בתורה – רעך זה אדם מישראל וזהו גם הקב"ה.