שבת ראשונה של השנה ואנו קוראים את שירת האזינו. שירה שהקב"ה מבקש שהיא תילמד ותהיה שגורה על לשוננו:  "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, יט). מה מיוחד כל-כך בשירה הזאת? וכבר הקשה רי"א אברבנאל בהקדמתו לפרשת וילך: "מה צורך ראה השם יתברך בשירה הזאת? האם נאמרו בה דברים אשר לא נאמרו כבר?".

נפתח בהתבוננות ברעיונות המרכזיים של השירה. השירה קוראת לנו להתבונן בהיסטוריה: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ" (שם, ז). ההתבוננות הזאת מלמדת אותנו שיד ה' פועלת בהיסטוריה מתוך עשיית משפט וצדק. אותו אל שבחר בנו מכל העמים "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (שם, ט), שמר עלינו בכל תלאות המדבר (בפסוקים י-יב), הביאנו לארץ השופעת כל טוב (בפסוקים יג-יד), ולאחר שבחרנו לנטוש אותו (בפסוקים טו-יח), נטש אותנו לידי זרים (פסוקים יט-כה). פסוק כו מבטא את שיא הנטישה " אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם" – עולה לראשונה בתנ"ך במפורש הווה אמינה להשמיד את עם ישראל! אך מכאן ואילך מתפוגג רעיון נורא זה ויש מפנה. מה שמחולל אותו איננו תהליך של תשובה אלא חשש מחילול השם "פֶּן יְנַכְּרוּ צָרֵימוֹ פֶּן יֹאמְרוּ יָדֵנוּ רָמָה וְלֹא ה' פָּעַל כָּל זֹאת" (שם, כו). כאן גם מתברר מרחב הבחירה של האדם לפרש את האירועים ההיסטוריים, ומתברר שכשם שההתבוננות האדם בהיסטוריה עשויה לחולל אמונה היא גם עלולה להביאו לכפירה, והכל תלוי בפרשנות של האדם למהלך האירועים. בכדי למנוע פרשנות מוטעית זאת מתנחם ה' על כעסו, מתערב לטובת בני עמו ונוקם את שפיכות דמם (פסוקים כח-מג).

הפסוק האחרון "כי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (שם, מג) חוזר לרעיון יסוד שהובא כבר בברית שכרת ה' עם נח לאחר המבול "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט, ו) ובסיומו של חומש במדבר "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ" (במדבר לה, לג).

הרב אלחנן סמט בעיוניו לפרשת האזינו הראה שרובה של השירה איננו חידוש מבחינת התוכן וכבר נאמר בדרך פרוזאית בפרשת וילך ובמקומות נוספים בחומש דברים. לטעמו החידוש שבה הוא הסגנון השירי שיש בו עוצמה שאין לביטוי הפרוזאי, ולכן הוא מתאים יותר להיחקק בתודעתם ובליבותיהם של ישראל לכל הדורות.

לעומת זאת רמב"ן ראה את שירת האזינו כאחת האופציות האפשריות לתהליך ההיסטורי שמציעה התורה והוא הצביע על חידוש מהותי שלה: והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, שהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חמה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין.

דחיית ההווה אמינה להשמיד את עם ישראל מבטיחה את המשך קיומו של העם לנצח. ויותר מכך, ביטול ההתניה של תשובת ישראל ושיבתם לעבוד את השם כתנאי לשינוי במצבם, מלמדת שבכל מקרה יהיה מהפך חיובי במצבם. בכך מציגה שירת האזינו תסריט הפוך ממה שהוצג עד כה בחומש דברים. חומש דברים מציג שלוש אופציות לעתיד. הראשונה בפרק ד, שמזכיר את פתיחתה של שירת האזינו. לפי האופציה הזו עם ישראל יצא לגלות, ישוב בתשובה, ויישאר בגלות:

{כו} הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא תַאֲרִיכֻן יָמִים עָלֶיהָ כִּי הִשָּׁמֵד תִּשָּׁמֵדוּן: {כז} וְהֵפִיץ ה' אֶתְכֶם בָּעַמִּים וְנִשְׁאַרְתֶּם מְתֵי מִסְפָּר בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר יְנַהֵג ה' אֶתְכֶם שָׁמָּה: {כח} וַעֲבַדְתֶּם שָׁם אֱלֹהִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם עֵץ וָאֶבֶן אֲשֶׁר לֹא יִרְאוּן וְלֹא יִשְׁמְעוּן וְלֹא יֹאכְלוּן וְלֹא יְרִיחֻן: {כט} וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: {ל} בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: {לא} כִּי אֵל רַחוּם ה' אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם.

תסריט אחר יש בפרק ל, ולפיו התשובה היא תנאי לגאולה מן הגלות, שתוארה בברכות והקללות בפרק כח:

{א} וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה: {ב} וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: {ג} וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

ואילו לפי שירת האזינו, אמנם לא מתוארת יציאה לגלות (והרב סמט הציע בעיוניו לפרשה לראותה כתוכחה המיועדת לימי ישיבתם של ישראל בארצם לפני התקופה האשורית), אך מתואר מצב קשה מאד על סף השמדה, והמפנה ההיסטורי יתחולל ללא קשר לתהליך התשובה.

המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע על התנית תהליך הגאולה (ראו בבבלי סנהדרין צז ע"ב) מבוססת אם-כך על התסריטים המגוונים הקיימים בתורה בנוגע לעתיד. נמצאנו למדים שחומש דברים הציג מנעד רחב של אפשרויות לתהליכים היסטוריים אפשריים ובכך הוא נתן מרחב לבחירת האדם בכל דור ובכל שעה. יהי רצון שננצל אנו את השעה המיוחדת הזו בפתחה של השנה וננצל את מרחב הבחירה שניתן לנו ונבחר לשוב ולקיים את כל דברי התורה הזאת.