לאחרונה שוב שמענו על מקרה נוראי בו שכחו קרובים תינוק/ת ברכב. בכל פעם שאנו שומעים על מקרה כזה אנו נבוכים ומתבלבלים. מצד אחד מרחמים ומזדהים עם ההורה/הקרוב, שכן בודאי הוא כבר קיבל את עונשו וכו', ומצד שני אנו כועסים ומבקשים ליצור התראה ולהעניש על הרשלנות וכו'.
זוהי בעצם הדילמה שאנו מוצאים ביחס לרוצח בשגגה- האם צריך לרחם עליו או להעניש אותו? האם יש להתייחס אליו כאל קורבן של הטבע העיוור והמציאות המקרית הבלתי צפויה ולרחם עליו, או שמא יש לכעוס עליו, ולהתייחס אליו כאל חוטא רשע וחסר אחריות, שיצאה כזו קלקלה מתחת ידו.
במילים אחרות- מהי המשמעות של הלכות ערי מקלט? האם עניין ערי המקלט הוא הצלת הרוצח בשגגה מידי גואל הדם, מכיוון שהוא קורבן וכו', או שערי מקלט נועדו להעניש ולהרתיע, עונש גלות על חוסר אחריות ומעשה רצח מתועב וכו'.
בתורה שבכתב אנו מוצאים את שתי נקודות המבט הללו במקורות השונים. בקצרצרה. בפרשתנו, מסעי (במדבר ל"ה):
(כד) וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה: (כה) וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת־הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל־עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר־נָס שָׁמָּה וְיָשַׁב בָּהּ עַד־מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר־מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ: (כו) וְאִם־יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת־גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: (כז) וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת־הָרֹצֵחַ אֵין לוֹ דָּם:
הרוצח בורח אל עיר המקלט לאחר הרצח, אך השופטים לוקחים אותו משם ושופטים אותו, ובאם מתברר שהוא אכן רצח בשגגה, הוא מושב על עיר המקלט על ידי בית הדין לאחר המשפט. זהו לא צעד וולונטרי אלא 'עונש גלות' (בלשון חז"ל). והכתוב אף נותן 'הכשר' לגואל הדם להרוג את הרוצח- 'אין לו דם'.
בשונה מזה, בפרשת ערי המקלט של ספר דברים (פרשת שופטים, דברים י"ט), לא מוזכרים כלל שופטים או הגבלות על יציאת הרוצח מעיר המקלט, אלא להיפך, יש הלכות שמדגישות את ההצלה (להכין את הדרכים, מיקומים נוחים וזמינים וכדומה). ובסופו של דבר הכתוב מזהיר את גואל הדם מלפגוע ברוצח- (שם, פסוק י') "וְלֹא יִשָּׁפֵךְ דָּם נָקִי בְּקֶרֶב אַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה וְהָיָה עָלֶיךָ דָּמִים". הכתוב קורא לרוצח בשגגה 'דם נקי'.
שתי נקודות מבט מנוגדות אלו נמצאות גם בדברי חז"ל (בבלי מכות י' ע"ב). חזלינו מביאים את דבריהם של שני אמוראים כפתיחה לדיון בנושא רוצח בשגגה:
רב חמא בר חנינא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: (תהלים כ"ה) טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך – אם לחטאים יורה, ק"ו לצדיקים.
ר"ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: (שמות כ"א) ואשר לא צדה והאלהים אנה לידו וגו', (שמואל א' כ"ד) כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו', במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש, אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד, לזה אין עדים ולזה אין עדים, הקב"ה מזמינן לפונדק אחד, זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם, וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו, זה שהרג במזיד נהרג, וזה שהרג בשוגג גולה.
רבי חמא רואה בערי המקלט את טובו וישרותו של השם- הוא מגן על החוטאים (בשגגה) ומציל אותם. בניגוד לדעתו, ריש לקיש רואה בערי המקלט עונש גלות, ורואה בזה את עשיית החשבון והדין הא-לוהי.
נחתום בדיוק חשוב נוסף בהשוואת שתי הפרשיות- במדבר לה ודברים יט. למעשה שתי הפרשיות מדברות על מקרים שונים של רוצח בשגגה. בפרשת מסעי הרצח מתבצע על ידי פעולה שיש בו כדי להרוג, אלא שאין שם שנאה או רצון להרוג ולפגוע דווקא בנרצח המסוים הזה. למשל אדם שירה לרחוב אש חיה, נגיד, משום שהוא כועס וכדומה, ומישהו יהרג מהירי הרנדומלי הזה. בוודאי יש כאן מעשה הורג, אך ללא 'צדיה' וללא 'שנאה'.
בשונה מזה, בספר דברים מדובר על רצח שנעשה 'מן הצד' שלא על ידי מעשה הורג כלל. לדוגמה, מובילים הרימו פסנתר במדרגות והוא נפל להם והרג מישהו בנפילתו. מקרה זה שונה מהמקרה הקודם, שכן כאן נעשתה פעולה שגרתית של התנהלות יומיומית תקינה, ואלו בפרשת מסעי מדובר על פעולה אלימה ומסוכנת, אף כי לא מכוונת להריגה.
הנה הפסוקים:
במדבר ל"ה: (כב) וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה: (כג) אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ
דברים י"ט: (ד) וְזֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת רֵעֵהוּ בִּבְלִי דַעַת וְהוּא לֹא שֹׂנֵא לוֹ מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם: (ה) וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר לַחְטֹב עֵצִים וְנִדְּחָה יָדוֹ בַגַּרְזֶן לִכְרֹת הָעֵץ וְנָשַׁל הַבַּרְזֶל מִן הָעֵץ וּמָצָא אֶת רֵעֵהוּ וָמֵת הוּא יָנוּס אֶל אַחַת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וָחָי:
אולי אפשר להסביר את הדגשים השונים של שתי פרשיות רוצח בשגגה (בבמדבר- משפט וגלות ובדברים- הצלה) בהקשר של רמות שונות של רצח בשגגה. שבספר במדבר יש 'שוגג קרוב למזיד' ובדברים 'שוגג גמור'. וכו'.
שבת שלום