בפרשתנו פרשת נשא אנו נפגשים עם שבר משפחתי עמוק וכואב דרך פרשיית אישה סוטה. התורה מתארת בפנינו תסבוכת נוראה של חוסר אמון ופגם במעמד הברית שבין איש ואישתו. באופן טבעי המרחב דרכו ניתן בע"ה להגיע לבירור והשלמה הוא בית המקדש, בית של אהבה ושלום. אך המקום לא מספיק. השבר הגדול דורש התערבות עליונה – שם השם המפורש מושלך אל המים.
מחד מוכיחה מחיקת השם עד כמה יקר הבירור שבין אישה לאיש, ומאידך דרך מחיקת שם שמיים אנו מתחילים להבין עד כמה עמוק ותהומי פגם הברית שבחוסר האמון והכנות המשפחתי.
התורה מערבבת במכוון בין המשל והנמשל, בין קדושת הזוגיות לקדושת השם המפורש מה מלמד על מה, או מה מוביל למה? לשאלה זו אין תשובה, האחדות שבין שמים לארץ היא המשמעות המיוחדת שעולה מהפסוקים, בדיוק כמציאות הכרובים בקודש הקודשים.