הזיקה שקיימת בין ההפטרה לבין הפרשה ברורה. שתיהן עוסקות בשליחת מרגלים לארץ ישראל. אולם כאשר נקרא את הפרשה וההפטרה בסמיכות בעודנו מנסים לעכל את החוויה הטראומטית של פרשת המרגלים וסופה המר, קשה להבין כיצד יהושע השריד, שנותר מהמרגלים מחליט לשלוח מרגלים לארץ שעה קלה לפני הכניסה אליה. כיצד יהושע שהיה חלק מהמשלחת, שיצאה לרגל ונכח בעצמו במהומה הגדולה וחזה בתוצאותיה הקשות, חוזר ושולח מרגלים דבר שעלול לעכב פעם נוספת את כניסת העם לארץ?!
ננסה לברר את הדומה והשונה שבין השליחויות. בשתי המשימות הודגש כי מטרתם של המרגלים היא לראות את הארץ כולה, 'לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ' (יהושע ב', א). אך בעוד שמטרת מרגלי משה הייתה להעצים את המוטיבציה של העם לעלות אל הארץ, הרי שמרגלי יהושע נשלחו במובהק למטרה צבאית בלבד. יהושע אינו מצרף למרגלים שאלון דיווח על ביצורם של הערים ועל ההיקף והטיב של תנובת הארץ. ברור היה לכולם, שנכנסים לארץ אך נכון לדעת את מבואותיה לקראת הכיבוש. בעוד שהמרגלים שנשלחו על ידי משה היו מהסגל הבכיר של העם והשליחות היתה אף מיוזמתו של העם (על פי התיאור בספר דברים) הרי, שיהושע שולח בסתר אנשים אנונימיים – ' שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ'. בעוד שמרגלי משה דיווחו לעם כולו מרגלי יהושע מסרו לו דיווח אישי ודיסקרטי (ב,כג): 'וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ אֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וַיְסַפְּרוּ לוֹ אֵת כָּל הַמֹּצְאוֹת אוֹתָם'.
כך נמנעה כל אפשרות שתגרום לחולשת העם. חז"ל זיהו את המרגלים וסברו, שמדובר בפנחס וכלב שני אנשים ראויים ונאמנים שיהושע סומך על אחריותם בדיווח (תנחומא שלח א). גם לאחר שחזרו מהשליחות ניכר ההבדל בין שתי המשלחות. בעוד שעל מרגלי משה נאמר 'אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ' (דברים א', כח), רחב מספרת על יושבי הארץ 'וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ' (יהושע ב', יא); מרגלי משה אמרו 'וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם' (יג, לג) לעומתם לומדים מרגלי יהושע מרחב 'כִי נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ וְכִי נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם' (ב', ט); אל מול איומם של מרגלי משה המתארים ש'הֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד' (יג, כח), מוצאים מרגלי יהושע את הפרצה שבחומה, ואת מוראם של יושביה – 'כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת' (ב', טו). בעוד שמרגלי משה מביעים ספקנות בכך שה' יתן לישראל את הארץ – קובעת רחב בפסקנות 'יָדַעְתִּי כִּי נָתַן ה' לָכֶם אֶת הָאָרֶץ' (ב', ט) ובעקבות כך מרגלי יהושע מביעים את עמדתם הנחרצת בו בזמן שפגשו את יהושע : 'כִּי נָתַן ה' בְּיָדֵנוּ אֶת כָּל הָאָרֶץ' (ב', כד).
גם אם נבין שיהושע בחר בטקטיקה נכונה בשליחת המרגלים, עדין תמוה הדבר שהמרגלים שבים לארץ לאחר שהם ביקרו בבית אחד בקצה העיר יריחו. לכאורה הם נשלחו על מנת לראות את הארץ כולה ובקושי הספיקו להיות בבית החיצוני של העיר. האם המרגלים ביצעו את משימתם? יתכן ויהושע אינו שולח את המרגלים על מנת למצוא את הדרך, שבאמצעותה יכבשו את הארץ. יהושע מעוניין לדעת את הלך הרוחות של האנשים. הם נשלחו לכל הארץ על מנת לזהות את קולות התושבים ביחס לעם ישראל. כבר בתחילת השליחות רחב טורפת את הקלפים כאשר היא מדווחת בנאמנות ובמסירות אודות הפחד, שקיים בארץ. רחב מעניקה נאום אמוני חוצב להבות אש. המרגלים הבינו שתפקידם הסתיים בבית הראשון של העיר יריחו ואין צורך להסתובב במרחבי הארץ. הם חוזרים ומדווחים ליהושע, שהגיע העת להיכנס לארץ ולכבוש אותה.
רחב המתוארת בתחילת הפרק כאשה זונה היא גיבורת הסיפור. רחב הכניסה את עצמה לסכנה גדולה בשעה שהצפינה את המרגלים, כי לו לא היו מאמינים לה שלוחי המלך היתה עלולה להיענש באופן חמור ביותר. רחב בטוחה בניצחונם של ישראל ונימוקה עמה. תחושות יושבי כנען קשות, השמועה על קריעת ים סוף שהיתה לפני שנים רבות עדיין מהדהדת באוזני יושבי הארץ. וגם השמועה על מלחמות סיחון ועוג הכתה גלים: ' וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ וְלֹא קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם כִּי ה' אֱלֹקיכֶם הוּא אֱלֹקים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת' (ב,יא).
קולות האמונה, ששמעו מפיה גרמו למרגלים להשתכנע שהניצחון מובטח. שמא זו הסיבה שרחב הזונה הועצמה בספרות חז"ל כאשר סברו שבעתיד יצאו ממנה נביאים (מגילה יד ע"ב) ההכרזה וההכרה בהקב"ה הביאה לאמונה גדולה בקרב המרגלים, שדיווחו על כך ליהושע ובכך הצליחו במשימתם לכבוש את הארץ. יהושע יוצא למשימה שהסתיימה מוקדם מהצפוי בזכות שיחת האמונה של האשה מיריחו. דוקא הצופה מבחוץ כמו רחב יודע להתבונן במציאות בעין אחרת ממי שמצוי בתוכה.