בפרשתנו פרשת חוקת אנו נפרדים מדור דעה, דור יוצאי מצרים. פטירתו של אהרון הכהן המתוארת אף היא בפרשה הינה חלק מרכזי מתהליך זה. זכה אהרון להסתלק לעולם שכולו טוב כאשר בנו אלעזר ממשיכו. על הפסוק "ויראו כל העדה כי גווע אהרון".  מדייק רש"י הק':  "כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרון לא ירד, אמרו היכן הוא אהרון, אמר להם מת, אמרו, אפשר מי שעמד כנגד המלאך ועצר את המגפה ישלוט בו מלאך המוות, מיד ביקש משה רחמים והראוהו מלאכי השרת להם מוטל במטה, ראו והאמינו".

מה מבקש רש"י ע"י המדרש לפרש לנו?
ניתן אולי לומר שמדרש זה מבקש להזכיר לנו מדרש אחר המופיע בפרשת כי תשא, דומה אך שונה במהותו. גם בחטא העגל ראו ישראל מיטה מת בשמיים (רש"י, שמות לב א) וגם שם האמינו למראה עיניהם…  אך ההבדל הגדול בין המדרשים מספר אודות השינוי הפלאי שעבר העם בזכות מנהיגיו הקדושים.

 התמונה הכוזבת של מיטת משה שהובילה אל חטא העגל הייתה למעשה תוצאה של חוסר אמון פנימי בחיוניות האלוקית שבנשמת ישראל. הכישלון מתחת להר סיני נבע מתחושת ריק והעדר.

עתה התמונה היא הפוכה לחלוטין. חווית החיים חזקה ועצומה כל כך ועל כן בשורת פטירת אהרון אינה מתקבלת ביאוש אלא מתוך הבנת המשכיות וצמיחה. לפנינו מהפך מוחלט מתפיסת עולם קיומית אחת לתפיסה הפוכה לחלוטין.

אפשר לומר שזו היא מתנתם הגדולה של משה, אהרון ומרים מנהיגי העדה: "עץ חיים היא למחזיקים בה"  – חיבור עמוק ואמיתי בין התורה לחיים,  בין שמים לארץ,  ומתן אפשרות לצאת לחירות אמיתית הרואה בגוף משכן הנשמה.
אהרון מת, אך החיוניות ומידות הקדושה והאהבה שבו פועמים בחייהם של ישראל תמיד.