בשבת שלפני ראש חודש ניסן קוראים למפטיר את פרשת קידוש החודש, העוסקת במצווה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל בתור עם, מצוות קידוש החודש הראשון של בני ישראל, חודש ניסן.
מצווה זו היא כל כך משמעותית, עד שידועים דברי רש"י על בראשית, שהייתה ראויה התורה לפתוח במצווה זו: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"החודש הזה לכם", שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל, ומה טעם פתח בבראשית? משום "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים". שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
מה מיוחד כל כך במצוות קידוש החודש, שהיא המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל ולכן ראויה התורה לפתוח בה?
רמב"ן בספר שמות מסביר שהסיבה היא חשיבותו של חודש ניסן בגלל היותו חודש הגאולה של ישראל: "וטעם החודש הזה לכם ראש חודשים, שימנו אותו ישראל חודש ראשון, וממנו ימנו כל החודשים שני ושלישי… כדי שיהיה זה זיכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החודשים יהיה הנס נזכר… כך הזכירה ביציאת מצרים… אם כן כשנקרא לחודש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו – ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם שאיננו ראשון בשנה אבל הוא ראשון לכם". בניסן הייתה הגאולה הראשונה, ולכן בכל עת עלינו לזכור את יציאת מצרים.
את עומק מצוות קידוש הלבנה מסבירים חז"ל שישראל נמשלו ללבנה, ולכן לוח השנה העברי הוא לפי הלבנה, בניגוד לגויים העובדים לשמש ולוח השנה שלהם הוא לפי השמש.
וכך מסביר זאת בעל 'ערוך השלחן': "… וישראל… נמשלו ללבנה: כשם שהלבנה אין לה אור מעצמותה, רק תאיר מאור השמש, כמו כן ישראל אין להם שום אור זולת אורו של הקדוש ברוך הוא, הזורח לנו באמצעות התורה הקדושה, כמו שנאמר: "שמש ומגן ד' א-לקים. וכשם שהלבנה תחשך ותאיר, כמו כן ישראל, כמו שאנו אומרים בברכתה: "וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן, שהם עתידים להתחדש כמותה". וכשם שהלבנה אף בימי חסרונה, שעל הארץ נראתה חשך – מכל מקום תאיר אל עבר פניה במרומים כידוע, כמו כן ישראל. ומכל אלו הטעמים קבלו ישראל מצוה זו בשמחה…".
אור הלבנה אינו עצמי, אלא השתקפות אור החמה. כך עם ישראל בעולם, כל אורם הוא מהקב"ה, עם ישראל מופיעים בעולם את אור ה'. וגם כאשר נראה שעם ישראל למטה, זה רק זמני, כפי שהלבנה לעיתים נכסית ולעיתים נגלית.
כך מסביר גם 'ערוך השלחן' את מנהג הזכרת "דוד מלך ישראל חי וקיים" בברכת הלבנה, שאף על פי שמלכות בית דוד הפסיקה, אין זה אלא הפסק זמני, ועתידה מלכות דוד לחזור ולהאיר כאור החמה, שכן הלבנה עתידה להאיר כחמה, כפי שהיה בימי בראשית: "ואת שני המאורות הגדולים".
ישראל, לא רק שהם מונים ללבנה, אלא כל לוח השנה נקבע על פי ישראל, על פי קידוש החודש בעדים ובית דין. מכאן ניתן ללמוד על עומק תפקידם של ישראל בבריאה, להיות שותפים לבריאה, לניהול העולם. וכך מופיע במדרש פסיקתא דרב כהנא, שמלאכי השרת שואלים את הקב"ה מתי ראש השנה, מתי יום הדין? אומר להם הקב"ה: "ולי אתם שואלים?! אני ואתם נשאל לבית דין של מטה…". עם ישראל קובעים מתי יהיה ראש השנה, מי יהיה יום הדין שבו הקב"ה דן את בני ישראל ואת העולם כולו. תאריך הדין נקבע על ידי 'הנידונים' עצמם, שותפי הקב"ה בבריאה.
אולי דווקא לפני חג גאולתם של ישראל מלמעלה למטה, חשוב להדגיש את שותפות ישראל בבריאה, את תפקידם בבריאה, להיות כלבנה המופיעה את אור החמה בעולם, וגם אם היא נכסית, זה רק זמני ומדומה.