השאלה המפורסמת ביותר ברש"י היא שאלתו של רבי יצחק:
"אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל"
שאלתו של רבי יצחק מניחה הנחה מעניינת וחשובה ביותר- התורה היא 'ספר מצוות', התורה היא 'ספר של עם ישראל', התורה היא 'ספר ההתגלות'. מאחר שזוהי ההנחה של השואל, לכן היה ראוי להתחיל את התורה מהמצווה הראשונה שבתורה, ובאופן מאוד מדויק, המצווה הראשונה בתורה היא המצווה להתחיל למנות את הזמן מיציאת מצרים. כלומר, הזמן היהודי מתחיל מרגע היותנו לעם, מרגע יציאתנו לאוויר העולם ולשליחות שמטיל עלינו השם.
שאלתו של רבי יצחק היא יסודית ביותר – בעצם מדוע לא להתחיל את התורה מספר שמות? באיזה אופן ספר בראשית, סיפור בריאת העולם ומעשי האבות, תורמים לחוויה הדתית ולחיים היהודיים שלנו? מה היה חסר עולמנו הרוחני אם ספר בראשית לא היה בתורה?
ומעניין להעיר ש'החבר' אצל רבי יהודה הלוי, ממש כמו השאלה של רבי יצחק, מסביר ל'מלך כוזר' שראשית אמונתו היא יציאת מצרים (ספר הכוזרי מאמר ראשון):
(י) אמר הכוזרי: רואה אני כי אכן אין לי לשאול כי אם את היהודים שהם שארית בני ישראל רואה אני כי הם הם ההוכחה לדבר כי אכן יש לאלוה תורה בארץ: אז שלח לקרא לאחד החכמים היהודיים וישאלהו לאמונתו:
(יא) אמר לו החבר: אני מאמין באלהי אברהם יצחק ויעקב אשר הוציא את בני ישראל באותות ובמופתים ממצרים וכלכלם במדבר והנחילם את ארץ כנען אחרי אשר העבירם את הים ואת הירדן במופתים רבים ואשר שלח אליהם את משה בתורתו ואחריו אלפי נביאים שכלם קראו אל תורתו ביעדם שכר טוב לכל שומרה וענש לכל עובר עליה אנחנו מאמינים בכל הכתוב בתורה הזאת והדברים ארכים:
(יב) אמר הכוזרי: לא חנם החלטתי בראשונה לא לשאול את היהודים מדעתי כי שלשלת הקבלה אצלם נתקה מכבר ודעתם נתמעטה כי דלותם לא הניחה להם מדה טובה וכי לא היה לך לאמר אתה היהודי כי מאמין אתה בבורא העולם ומסדרו ומנהיגו הוא אשר בראך והוא המטריפך לחם חקך וכדומה מן התארים האלוהיים בהם יאמין כל בעל דת ובגללם שואף הוא אל האמת ואל הצדק ברצותו להדמות לבורא בחכמתו ובצדקו:
מה אם כך אנו עונים לרבי יצחק על שאלתו?
נראה לי שהמענה המרכזי הוא דחיית הנחות היסוד- התורה איננה ספר מצוות בלבד, היא גם ספר סיפורים. התורה איננה רק הסיפור היהודי, אלא יש בה קריאה אוניברסלית, ולבסוף, התורה איננה רק סיפורה של ההתגלות, אלא גם סיפורו של האדם והשכל הישר.
לסיום הוורט ולהצגת האלטרנטיבה אביא שני מקורות מעניינים, שאתן מוזמנות לעיין בהם, הראשון מהרב ליכטנשטיין, מדברים שאמר בשיחה בישיבה (אפשר למצוא באתר vbm). המקור השני, מספר אורות התחייה, דברים נפלאים של הראי"ה קוק:
הרב ליכטנשטיין:
בתורה ניתן למצוא שתי דרכי הנהגה. האחת מנוסחת בלשון מצווה, ומפרטת את המעשים השונים שעל האדם לנהוג בהם או לחדול מהם. השניה מיוצגת בדמותם של אנשים שמעשיהם, הנהגותיהם ואורחות חייהם אמורים לכוון את דרכנו. לעתים, הצגת הדמות החיה, משפיעה ומדריכה הרבה יותר מניסוח אורחותיה בדרך של מצווה. במיוחד נכונים הדברים לגבי המצוות שבין אדם לחברו, שלגביהן קשה לקבוע מראש גדרים ברורים ומדוייקים. אכן, התורה אינה מותירה שיקול דעת מוחלט לאדם כיצד ינהג ביחסיו עם בני האדם, ואף על פי כן אין היא פורטת את כל ההוראות שיכוונו את התנהגותו בכל מצב ומצב אליו ייקלע במהלך חייו.
הראי"ה קוק, אורות התחיה י"ד:
שריד קטן מדבר גדול הוא יקר ומעולה מדבר קטן שלם. ניצוץ אחד מאור חיי האבות, מקדושתם וגבורת אלהים העליונה שבגדולתם, ההולך ואור באחרית הימים להשיב לתחית עולמים את ישראל, ועמו יחד את העולם כולו, ע"פ סדר והדרגה, הוא נעלה ונשגב מכל הקדושה הגלויה שבתוכן של אמונה ויראה, תורה ומצוה, של ההמשך המועתק מספיחי ספיחים של בנים, "יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים". ושיחה זו היא מחיה דור אחרון באהבה מסותרת, בה מתגלה התוכן הכביר של "זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה". נדחים הם האורים הקלושים, "שרגא בטיהרא", החוצפא מגרשת אותם ובתוכה רוח ד' נוססת. גדולי קדושי עולם יכירו את הרז ויצדיקו קודש, הם, בתומתם העליונה, יחברו את תורת הבנים לשיחת האבות ועבדיהם, ותורה מעוטרת בכל הוד ובכל גבורה, בכל חן ובכל תפארה, תתגלה להיות לעטרת צבי ולצפירת תפארה לשאר עמו. חזקו אל תיראו! אור משיח מתנוצץ, גאולת עולמים מופיעה מכל החרכים, מחושך הרשעה והכפירה המנוולת, הבזויה וחדלת אישים, בא יבא אור עליון, אשר יעמיד במרחב רגלי ישראל וירומם בכבוד קרן עם יודעי אלהיו, יאיר אור על כל מחשכים ויעודד קדישי עליונים בישועת אמת, רק חסדי אבות ישארו, וכל ענוי לב, אשר ידעו איך להיות בעיניהם דכאים וגבורים יחד, אלה הם אשר יכירו אור התורה העליונה הנובעת משיחתם של עבדי אבות, שהיא גאולתם של בנים.
שבת שלום.
שי