לעיתים, אנו מוצאים את עצמינו במקומות כאלה ואחרים, שאין אנו יודעים כיצד הגענו אליהם: "איך כעסתי ככה", "איך התנהגתי בצורה כזאת.." כאשר אנו מביטים על עצמינו מן הצד, אנו פשוט לא מבינים כיצד הגענו לאן שהגענו.
האמת היא, שבדרך כלל דברים לא קורים לנו פתאום. אלה הם תהליכים פנימיים עדינים שהולכים ומתפתחים מתחת לפני השטח, עד שהם מתפרצים ועומדים לנגד עינינו במלוא עוזם ועוצמתם.
כאשר התהליך הוא בתחילת התהוותו, יש לנו את הכוח ואת היכולת לשלוט בו ולטפל בו. אך כשהוא מתפרץ, ההתמודדות אתו היא הרבה יותר קשה ומצריכה משאבים וכוחות רבים יותר.
בעולם המערבי בו אנו חיים, קיימת נטייה ל"עצלנות" אשר מביאה אותנו לטפל בבעיה רק כאשר היא מגיעה לפתחנו. כל עוד היא מונחת "מתחת לשטיח", אין אנו רואים אותה, לא ממהרים לטפל בה ואף מתעלמים ממנה ואז היא מתפרצת במלוא אונה וכוחה.
כאשר ישנו כביש מסוכן בשומרון והמקום מועד לפורענות, אפשר להתריע השכם והערב שדרושה שמירה במקום, אך לצערנו, זה לא תמיד קורה. אך אם לפתע היה פיגוע ומישהו קיפח את חייו ח"ו במקום, נעשה ברור לכולם, כי קיים צורך דחוף ומידי להציב עמדה במקום.
מובא בספרי החסידות: "חכם עיניו בראשו", היינו שהחכם תמיד מביט על שורשו של התהליך בתחילת צמיחתו ולא כאשר הוא נחשף למציאות היום יומית, ואז ביכולתו לטפל בו ולכוון אותו לצרכיו.
כאשר אנו שמות לב שהקשר שלנו עם ההורים שלנו, עם הבעל שלנו, או עם החברה שלנו אינו כפי שהיה, בדרך כלל מדובר בתחושה עדינה ולא מעבר לכך. אבל אם לא נתחיל לחשוב מה קרה, מה השתנה ולהתעמק בשורש הבעיה ובפתרונה, מהר מאוד נמצא את עצמנו במתח כלשהו שהתפרץ ממקום שעלול להביא אותנו למקומות שמהם יהיה קשה מאוד להחזיר את הגלגל אחורנית (גם אם אין ייאוש והכל אפשרי..).
צום עשרה בטבת הוא ביטוי לעניין זה. לשם מה עלינו לצום על תחילת המצור על ירושלים? האירוע נראה כל כך רחוק מאתנו. אין מדובר ב- ט' באב, שהוא יום חורבן ירושלים ואין מדובר ב- י"ז בתמוז, שבו פרצו לירושלים וטבחו באופן נורא ואיום ביהודי ירושלים ששכנו בין החומות. אבל אירוע תחילת המצור, נראה כל כך רחוק מכדי לציין אותו בתענית! אלא שזהו הלימוד של היום הזה ובאמתחתו הוא מכיל את המוסר הגדול שהוא מלמד אותנו.
כשהחל המצור על ירושלים, היה זה השלב בו עם ישראל כבר החל בתהליך ההתדרדרות. המצור נמשך זמן ארוך ורב, בו עם ישראל היה יכול לעשות שינוי מהותי בדרכיו. כמובן, שהקב"ה הוא ארך אפיים ורב חסד ואמת, אשר רצה לתת לנו שהות לחשוב ולעשות "מחשב מסלול מחדש", אך עם ישראל המשיך לשרוד את חיי היומיום, הבעיות הלכו והתרבו עד מאוד. עם ישראל שקע בחטאיו, עד שמתוך כך נפרץ לבסוף המצור והעולם חשך ביום תשעה באב.
הסוד הוא להיות מכוון מלכתחילה והסוד הוא גם להצליח "להרים את הראש" ולשנות כיוון לפני בוא החורבן. גם תרגום התורה ליוונית שהתרחש ביום זה לא היה כל כך נורא באותה העת ונראים לכאורה תמוהים דברי חז"ל שאמרו כי העולם חשך לשלושה ימים… אך גם פה מצוי אותו עניין, כי אכן אז עוד לא הייתה לכך משמעות, אבל מהנבט הזה של תרגום התורה ליוונית, צמחה התיוונות התורה החיצונית על כל מרכיביה, אשר לצערנו החטיאה וממשיכה להחטיא את עם ישראל עד ימינו אנו, בביקורת המקרא ובהסתכלות חיצונית על דברי חז"ל העמוקים והשורשיים. המקור לשינוי התחיל למעשה שם למרות שטרם נראה עדיין. מכיוון שהבעיה לא טופלה אז משורשה ומעומקה, פרץ חושך גדול אשר הפיל נשמות רבות מישראל.
כפי שמקובל מהחתם סופר, שבכל שנה ושנה פותחים מחדש בבית דין של מעלה ביום עשרה בטבת את הדיון סביב חורבן ירושלים. יהי רצון שנזכה כולנו להתחיל להנביט עולם חדש וטהור ובתוכו האמת שתלך ותתעצם, תפרוץ ותאיר על כל העולם, והימים האלה יהפכו מימי אבל לימים טובים ומאושרים ואור של גאולה שלמה יזרח על ציון.