נושא שיעור: פרשת שבוע
פרשת ויקרא פותחת בדיני קרבן עולה, שמובא מבהמה – בקר או צאן, או מעוף. החזרה על המילים "אישה ריח ניחוח לה'" בשני סוגי הקרבן מביאה את רש"י לצטט את הנאמר בגמרא במסכת מנחות "נאמר בעולת בהמה "אשה ריח ניחוח" ובעולת עוף "אשה ריח ניחוח" ובמנחה "אשה ריח ניחוח" לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד […]
הפטרת פרשת פרה משובבת לב . בוודאי למי שיושב על נהר כבר: (ח) וְאַתֶּ֞ם הָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ עַנְפְּכֶ֣ם תִּתֵּ֔נוּ וּפֶרְיְכֶ֥ם תִּשְׂא֖וּ לְעַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֥י קֵרְב֖וּ לָבֽוֹא: (ט) כִּ֖י הִנְנִ֣י אֲלֵיכֶ֑ם וּפָנִ֣יתִי אֲלֵיכֶ֔ם וְנֶעֱבַדְתֶּ֖ם וְנִזְרַעְתֶּֽם: (י) וְהִרְבֵּיתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אָדָ֔ם כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּ֑ה וְנֹֽשְׁבוּ֙ הֶֽעָרִ֔ים וְהֶחֳרָב֖וֹת תִּבָּנֶֽינָה: (יא) וְהִרְבֵּיתִ֧י עֲלֵיכֶ֛ם אָדָ֥ם וּבְהֵמָ֖ה וְרָב֣וּ וּפָר֑וּ וְהוֹשַׁבְתִּ֨י אֶתְכֶ֜ם כְּקַדְמֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהֵטִֽבֹתִי֙ […]
(טו) וַיִּ֜פֶן וַיֵּ֤רֶד מֹשֶׁה֙ מִן־הָהָ֔ר וּשְׁנֵ֛י לֻחֹ֥ת הָעֵדֻ֖ת בְּיָד֑וֹ לֻחֹ֗ת כְּתֻבִים֙ מִשְּׁנֵ֣י עֶבְרֵיהֶ֔ם מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה הֵ֥ם כְּתֻבִֽים: (טז) וְהַ֨לֻּחֹ֔ת מַעֲשֵׂ֥ה אֱלֹהִ֖ים הֵ֑מָּה וְהַמִּכְתָּ֗ב מִכְתַּ֤ב אֱלֹהִים֙ ה֔וּא חָר֖וּת עַל־הַלֻּחֹֽת… (יט) וַֽיְהִ֗י כַּאֲשֶׁ֤ר קָרַב֙ אֶל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַיַּ֥רְא אֶת־הָעֵ֖גֶל וּמְחֹלֹ֑ת וַיִּֽחַר־אַ֣ף מֹשֶׁ֗ה וַיַּשְׁלֵ֤ךְ מידו מִיָּדָיו֙ אֶת־ הַלֻּחֹ֔ת וַיְשַׁבֵּ֥ר אֹתָ֖ם תַּ֥חַת הָהָֽר: (שמות לב) הכל מסכימים ששבירת הלוחות היתה החלטתו […]
בקריאת פרשת זכור אנו מקיימים את המצווה של "זכור את אשר עשה לך עמלק". יש לשאול למה חז"ל קבעו מצוה זו דווקא בשבת? מובן הדבר למה צריך לזכור מעשה עמלק לפני פורים- שגם בו פגשנו עם המן הרשע- מזרע עמלק, אלא למה דווקא בשבת קודש? במדרש (ילקוט שמעוני- כי תצא, תתקלח) כתוב: "כך אמר משה, […]
מי הוא אותו עמלק שאנו מצווים במחייתו? מבלי להכנס לדיון ההיסטורי-גיאוגרפי עמלק הפך במהלך הדורות לסמל לעניינים רבים בעבודת ה', אשר המשותף לכולם זו ההתנגדות לקדושה. הסמל הברור והידוע ביותר הוא סמל לשונאי ישראל. הדבר מופיע בפסוק בתורה: "וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז, טז) ובדרשת חז"ל […]
בספר יצירה מובא הענין הפנימי של כל חודש מחדשי השנה. נכתב בו שהנקודה של חודש אדר מתאפיינת במיוחד במידת ה”שחוק”. ובאמת מצינו שנהגו בחודש זה, ובפרט בימים הקדושים והמיוחדים שלו – ימי הפורים, לעסוק במיני עשיה של שחוק ושמחה, וכבר בארו בספרים הקדושים את המעלה הגדולה של עשיית מיני צחוק בימי אלו. וכך כותב על כך […]
המקור היחיד הנמצא בדברי חז"ל אודות מספר המצוות וחלוקתן נמצא בדברי הגמרא במס' מכות דף כג עמוד ב " דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם. אמר רב המנונא: מאי קרא? תורה צוה לנו משה […]
הסדרת מערכת היחסים בין המדינה לבין זרים המבקשים להיות תושביה באשר לזכויותיהם וחובותיהם, גנבה מהקופה הציבורית, היחס לעובדים, ובהם עובדים זרים ועובדי קבלן יהודים, ניצול – כולם נמצאים על סדר היום במדורי החדשות בארץ בימים אלו ממש. מדינת ישראל (הצעירה) שלנו מנסה להתוות דרך מוסרית וראויה להתמודד עם האתגרים הללו, תוך שמירה על אופייה […]
חז"ל השוו בין שני אישים מיוחדים שהתגיירו, בזמן היציאה ממצרים, ובזמן הכניסה לארץ ישראל- יתרו ורחב: "בשעה שישראל עושים רצונו של הקב"ה, מחזר בכל העולם כולו, ורואה אי זה צדיק באומות העולם ומביאו ומדבקו לישראל, כגון: יתרו ורחב" (ירושלמי ברכות ב, ח). שמותיהם של יתרו ורחב מבטאים רעיון דומה: יתר, רוחב, משהו כוללני ומקיף. יתרו […]
אחד האותות שניתנים למשה במעמד הסנה היה הפיכת המטה לנחש (פר' ד', ב- ה') "וַיּאמֶר אֵלָיו ה' (מַזֶּה) [מַה-זֶּה] בְיָדֶךָ וַיּאמֶר מַטֶּה: וַיּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ וַיָּנָס משֶׁה מִפָּנָיו: וַיּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק-בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ: לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי-נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם […]
בין מלאכים לבני אדם: על המדרגה המוסרית בה עלינו לחיות. בפרשתנו מתוארת הצלתם של בני ישראל על ידי נס קריעת עם סוף וטביעתם של המצרים בים. המדרש מתאר שמלאכי השרת רצו לומר שירה, והקב"ה עוצר אותם באומרו את המשפט הידוע: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?!". ישנה כאן קביעה ערכית שאין לומר שירה גם […]
בתחילת פרשתנו, פרשת "בא" מוזכרות שלוש המכות האחרונות. ארבה, חשך ובכורות. מה מטרת המכות, ומדוע בוחר ה' להשתמש בהם כדי שפרעה יסכים להוציא את ישראל ממצרים? רבי יהודה אריה לייב אלתר מגור, בעל ה"שפת אמת" מסביר כך: "אא"ז מו"ר זצלה"ה הגיד כי מה שהיה צורך לעשר מכות. להסיר הקליפה והסתר מעשרה מאמרות לעשותן עשרת הדברות […]
אחד הדברים הבולטים בפרשת שמות, העוסקת באירועים בקנה מידה לאומי והיסטורי, הוא דווקא מקומם של האנשים הבודדים (ובעיקר נשים בודדות), העושים איש איש כמיטב יכולתו, אל מול מה שנראה כסערה הגדולה מכוחו של היחיד. משה רבינו יוצא לראות בשלום אחיו ומסרב לשתוק לנוכח העוולות, אך הוא לא היה הראשון. משה מוקף מלידתו, ואף לפניה, בנשים […]
פרשת ויחי חותמת את חומש בראשית ומתארים בה שני אירועים מעציבים: מותו של יעקב אבינו ומותו של יוסף. רגעים של פרידה וחתימה של תקופה הם רגעים קשים וכואבים אבל כפי שנראה להלן מחתימתו של חומש בראשית התורה ניתן ללמוד שהם גם רגעים מכוננים ובכוחם להעניק לדורות הבאים פתח של תקווה ועוצמה. נעיין בפרשה ונציין […]
יעקב מגיע למצרים לפגוש את בנו יוסף שלא ראה אותו שנים רבות. מיד לאחר שנודע ליעקב על כך שיוסף חי במצרים, התורה קוראת לו בשם 'ישראל', שם שמורה על מצב שלם יותר, רוח הקודש חוזרת ליעקב אבינו. אבל כאשר יעקב יורד למצרים, שוב חוזרת התורה לקרוא לו בשם 'יעקב', וזאת משום הירידה מארץ מצרים, הירידה […]
אדם שנאלץ לבחור בין הדלקת נר שבת להדלקת נר חנוכה (למשל כשאין לו די שמן), באיזה נר עליו לבחור? האמורא רבא השיב שהדבר פשוט: "נר ביתו עדיף משום שלום ביתו". (שבת כג ע"ב). רש"י מפרש שהקשר בין נר שבת לשלום ביתו, מפורש בסוגיה להלן (כה ע"ב) שם דרש רבי אבהו פסוק שמופיע במגילת איכה (ג,יז) […]
פרשתנו פותחת ביחסי יוסף והאחים. נראה כי ברקע היחסים בתוך משפחת יעקב, מעבר ליחסים משפחתיים רגילים, ניצבת ברקע השאלה מי יהיה ממשיכו של יעקב? מי יקבל את ברכת אברהם. כך מספר לנו הכתוב שהפתרון המיידי של האחים לחלום יוסף, ובהמשך גם של יעקב, קשור לשלטונו של יוסף עליהם ("המלוך תמלוך עלינו"…). בפרשות הקודמות נפרדנו ממועמדותם […]
אמרה חסידית ידועה אומרת כי כל העולם חושב שבגלל שנבראה לנו היד נצטוונו במצוות התפילין אך ההיפך הוא הנכון הייתה מצוות תפילין בעולם ועל כן נבראה לנו היד שתוכל לממש את המצווה הזאת. במילים אחרות, המציאות הרוחנית של התפילין קודמת ליד האנושית ורק משום שהיא זקוקה למימוש נבראה היד שתניח עליה את התפילין. כך ניתן […]
א. מוסרים בשם 'אחד העם' (אשר צבי גינצברג) את האמירה המפורסמת ש'קל יותר להוציא את היהודי מהגלות מאשר את הגלות מהיהודי'. נדמה לי שמשפט זה מתאר יפה את קורותיו של יעקב אבינו בפרשת וישלח. בשבוע שעבר פגשנו את יעקב מתחיל במסעו חזרה לארץ כנען, הוא מצליח לאסוף את עצמו ואת משפחתו ורכושו ולצאת כנגד לבן. […]
לאחר רצף של משברים, שפקדו את משפחת יעקב ,ששיאם בהסתלקותה של רחל מתארת התורה מעשה קשה שמבצע ראובן: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר"(לה,כב). חלק מחכמינו למדו את הנאמר בפסוקים כפשוטו ששכב עמה (אונקלוס), וחלקם טענו, שראובן לא שכב עם בלהה, וחלילה […]
בניין עם ישראל בנבנה על ידי יעקב אבינו, נבנה על ידי שתי אמהות, רחל ולאה. יעקב אבינו אמנם לא רצה לבנות את ביתו עם שתי נשים אלא רק עם רחל (יתכן ואולי רצה לשאת גם את לאה, אך גם אם כן- זה רק בשלב מאוחר יותר וברור שרחל היא 'עקרת הבית'- עיקר הבית), אך רצתה […]
יעקב יושב האוהלים, שזה עתה סיים ארבע-עשרה שנות לימוד בבית מדרשם של שם ועבר, עובר שינוי מהפכני בחייו. מעתה לא עוד לילות שימורים בעמל תורה, לא עוד התעסקות מייגעת בעולמות רוחניים. יעקב צועד בהיסוס אל עבר עולם אחר, עולם עלום. פוסע הוא אל העתיד הבלתי נודע, ובלבו ניגון פרידה. יעקב עובר מעולם של שקידה ולימוד […]
פרשת ויצא פותחת את פרק הגלות בחיי העם המתגבש: יעקב נאלץ לברוח מעשיו אחיו, לברוח מארץ ישראל, מבאר שבע, מבית אביו אל ארץ נוכרייה בה יקים את משפחתו העניפה. 22 שנים יחלפו עד שיוכל יעקב, אחרי תלאות רבות, לשוב לבית אביו. את השנים הארוכות בבית לבן יתאר יעקב במילים קשות: "גנובתי יום וגנובתי לילה", " […]
שלוש פעמים בספר בראשית אנו פוגשים במצב הקשה הזה שאברהם / יצחק צריך לומר על אשתו 'אחותי היא' מפני הסכנה שבתאוותו הפרועה של המלך הזר. פעמיים קורה הדבר עם אברהם ופעם אחת, בפרשתנו, עם יצחק. פרק י"ב (יא) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה וַיֹּאמֶר אֶל־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ הִנֵּה־נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת־מַרְאֶה אָתְּ: (יב) וְהָיָה כִּי־יִרְאוּ […]
בספר בראשית חוות אימהות האומה עקרות מתמשכת. שרה, רבקה, רחל ואף לאה לאחר שילדה ארבעה בנים, הן עקרות. שרה רחל ולאה מתייחסות לעקרותן ופועלות על מנת להיחלץ ממנה – שרה יוזמת את מתן שפחתה לאברהם, רחל זועקת את כאבה ונותנת את שפחתה לבעלה, וכך גם לאה. לעומתן, רבקה לכאורה אינה "משדרת מצוקה" ואינה פועלת לפתרון […]
"וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב. […]
נתייחס לשתי שאלות העולות מן הכתוב ומהסברם של פרשנים ל"וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ" (בראשית כג, ב). א. מה בא המדרש ללמדנו כשהוא מציין: "ויבא אברהם… מהיכן בא? מהר המוריה בא" (קהלת רבה פרשה ט, א). הרי ניכר לכול שהפרשה הקודמת (בראשית כב) עניינה עקידת יצחק בהר המוריה?! ב. מהאות כ"ף הזעירא שבמילה "וְלִבְכֹּתָֽהּ", […]
למה לא פתחה התורה באברהם אבינו, אבי האומה? בפתיחת פירושו של רש"י על ספר בראשית שואל רש"י את שאלתו המפורסמת מדוע לא פתחה התורה במצוות 'קידש החודש', ובחרה לפתוח דווקא בסיפורי הבריאה. רש"י בחר דווקא את מצוות קידוש החודש בתור מצווה שלגביה הייתה אופציה שהתורה תפתח בה, כיוון שזאת המצווה הראשונה שנצטוו בה עם ישראל […]
בפרשתנו, פרשת לך לך, ה' פונה אל אברם ומצווה אותו "התהלך לפני והיה תמים" (יז' א') מה משמעות הציווי? רש"י מפרש שני פרושים. הראשון, "היה שלם בכל נסיונותי". השני, לפי מדרשו," "התהלך לפני" במצות מילה, ובדבר הזה תהיה תמים, שכל זמן שהערלה בך, אתה בעל מום לפני" דברי רש"י תמוהים. כיצד, על ידי פגיעה […]
חז"ל אומרים: "מעשה דור המבול נתפרש אבל מעשה דור הפלגה לא נתפרש" (בראשית רבה פרשת נח פרשה לח) במהלך כל הדורות ניסו הפרשנים להבין במה חטא אותו הדור, ונאמרו תיאוריות שונות אודות חטאם. בעוד שחטא המבול היה בתחום המוסר החברתי הרי, שמעשיהם של דור ההפלגה היו מכוונים כנגד בורא העולם. לדעת חז"ל הם בקשו למרוד […]
בין פרשיות הבריאה, לבין סיפורי אברהם אבינו ותחילת עם ישראל נמצא סיפור נוח והמבול בהרחבה ובפירוט. לשם מה? מה הקשר שלו אלינו כיהודים? מה אנחנו יכולים ללמוד ממנו? נראה שנוח הינו התחלה פוטנציאלית של עם ישראל שלא התממשה בסופו של דבר. התיאורים של נוח בתחילת הפרשה הינם מבטיחים: כך בפסוק המסיים את פרשת בראשית (ו, […]
יוצאים מחגי תשרי לחורף – איך זה קשור ליצחק אבינו, שנשמתו היתה מיוחדת במינה, ומה הכוח שאנו יכולים לקבל ממנו בעולם מלא גירויים והצעות מפתות? אנחנו נכנסים בשעריה של תקופת החורף. יצאנו מהימים המרוממים של חודשי אלול תשרי אל השגרה, אל היום יום של השנה הבאה עלינו לטובה. בזמן שבית המקדש היה קיים עוד היו […]
שבת ראשונה של השנה ואנו קוראים את שירת האזינו. שירה שהקב"ה מבקש שהיא תילמד ותהיה שגורה על לשוננו: "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לא, יט). מה מיוחד כל-כך בשירה הזאת? וכבר הקשה רי"א אברבנאל בהקדמתו לפרשת וילך: "מה צורך […]
"(ט) אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם רָאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: (י) טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֑יךָ מֵחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ: (יא) לְעָבְרְךָ֗ בִּבְרִ֛ית יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ וּבְאָלָת֑וֹ אֲשֶׁר֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ כֹּרֵ֥ת עִמְּךָ֖ הַיּֽוֹם: (יב) לְמַ֣עַן הָקִֽים־אֹתְךָ֩ הַיּ֨וֹם׀ ל֜וֹ לְעָ֗ם וְה֤וּא יִֽהְיֶה־לְּךָ֙ לֵֽאלֹהִ֔ים כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְכַאֲשֶׁ֤ר נִשְׁבַּע֙ לַאֲבֹתֶ֔יךָ לְאַבְרָהָ֥ם […]
פרשתנו פותחת במצוות "מקרא ביכורים". הציווי על הבאת הביכורים הופיע כבר במקום אחר (דברים יב, ו) וכאן נתחדשה תוספת הדיבור הנלווה למצווה. מביא הביכורים מצווה להביא את יבולו למקדש ובזמן שהכהן מניח את הטנא קורא האדם פסוקים המתמצתים את שעבוד מצרים ואת הגאולה, עד לכניסה לארץ וההנאה מיבולה: "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ […]
רגע אחד לפני הכניסה לארץ מבקש משה למסור מסר לעם: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקיךָ". רש"י מסביר את משמעותה של הכרזה זו: "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית' . בכל יום יש לרענן ולהתחדש כאילו נכרתה הברית היום. לדעת רש"י […]
ההגדה של פסח מלמדת אותנו: "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"; כל הבנים כולם רואים אותן מצוות עצמן – פסח, מצה ומרור – אבל הם מגיבים בדרכים שונות. ההבדלים בין התגובות משקפים פערים באופיים ובהשקפת עולמם של הרואים. הוראותיה של התורה בתחילת הפרשה – המסדירות את הטיפול בשבויות מלחמה – רחוקות מעולמנו שלנו, מעוררות תמיהה […]
פרשת כי תצא גדושה ומלאה במצוות ובפרט במצוות חברתיות. בפרשה זו ישנן מצוות רבות, שהוזכרו בחומשים הקודמים וחזרו ונשנו בפרשתנו. אחת מהן היא מצות פריקה וטעינה, הכתובה בספר שמות (פרשת משפטים) ונשנית פעם נוספת בפרשתנו. בספר שמות (כג ,ה) הכתוב מדגיש שהסיטואציה היא מורכבת ומדובר במפגש בין שני שונאים: "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת […]
יסוד ידוע במחשבת חז"ל הוא שבית הדין דלמטה שואב את כוחו מהמשפט האלקי. אך דומה שיותר מכל הפרשנים האחרים משלב רבנו חיים בן עטר [רחב"ע] את היסוד הזה בפשט הפסוקים. רחב"ע חי במחצית הראשונה של המאה הי"ח, תחילה במרוקו ולימים בירושלים. הוא חיבר מספר חיבורים. חיבוריו לתלמוד "חפץ ה'" ו"ראשון לציון" עוסקים במסכתות מסדר […]
בפרשתנו, פרשת ראה, עוסק משה במרכזיות של הקודש והמקדש בישראל, המקום אשר יבחר ה'. כל מחנה ישראל ממוקם מסביב למחנה השכינה, ומושפע ממנו. בין השאר, מתייחס משה למקום הנכון של המעגלים החברתיים באומה, ובאחריות של החברה כלפי המעגלים החלשים שבה. "כי יהיה בך אביון מאחד אחיך, באחד שעריך, בארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך- לא […]
בפרשתנו, פרשת "ואתחנן", ממשיך משה רבנו בנאומו הגדול, נאום הפרידה והכניסה לארץ ישראל. אחת הפרשיות הבולטות בנאומו זה, היא פרשת "שמע ישראל", אותה אנו מצווים לומר מידי יום. ננסה להעמיק מעט בציווי הנמצא בלב הפרשיה, אהבת ה', בדרכו של "אור החיים" הקדוש. "כי בא הכתוב לשער שיעור האהבה שמחוייב כל איש ישראל לאהוב הבורא, ואמר […]
ספר דברים מכיל את נאומו הגדול של משה הנמשך מראשון לחודש שבט ועד למותו של משה המתרחש על פי חז"ל בז' אדר. הניסיון להבין את מבנה הנאום ולזהות את חלקיו אינו קל. הקושי העיקרי מצוי בפרקים הראשונים בנאום, פרקים א-י"א, הנעים קדימה ואחורה בזמן ובקריאה ראשונה גם יוצרים את הרושם שהנושאים הנידונים בהם חוזרים […]
שבת פרשת דברים מכונה שבת חזון על שם ההפטרה הנקראת בשבת זו החלה תמיד לפני תשעה באב: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה" (ישעיהו א/א). בדבריו מוכיח ישעיהו את העם קשות על הקלקולים הדתיים והמוסריים שפשו בקרבו, מוכיח אותם על ההתרחקות מהקב"ה ועל אטימות […]
לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה [במדבר ל,ג]. בתורת החסידות מוסבר העניין עד כמה ראוי להתייחס ברצינות אל כח הדיבור שלנו. בדיבור יש עוצמה רוחנית גדולה ובאפשרותנו לרוממו ובאפשרותנו להורידו לדיוטה תחתונה. ככל שאדם מקדש את דיבורו לבל יצאו ממנו דיבורים לבטלה או דיבור ירוד של גנאי ורכילות, הרי לדיבורו יש יותר כח ואמירתו מתממשת לטובה. כאן מתפרשות המילים "לא יחל […]
הגורלות על חלוקת הארץ הגורל מוזכר במקרא אך ורק בשני הקשרים: שני השעירים ביום הכיפורים (ויקרא, טז, ח-ט) וחלוקת הארץ. בפרשתנו התורה מצווה אותנו על חלוקת הארץ, ועל שימוש בגורל לצורך החלוקה. הגורל מוזכר בתורה ביחס לחלוקת הארץ בארבע פרשיות, וכולן בספר במדבר. בפרשה שלנו (במדבר כו, נה-נו), אנו מוצאים: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת […]
שקט במחנה ישראל. עוד יום רגיל, כמו אלו שקדמו לו וכמו אלו שיהיו אחריו. עדיין ממתינים לקראת הכניסה לארץ , עוד מעט, עוד פחות משנה. ובינתיים חיי מחנה שגרתיים. אוספים מן בבוקר , לומדים תורה אצל משה, במשכן עובדים הכהנים, שבט שבט חונה על מקומו, ואשה מבקרת את שכנתה שזה עתה ילדה. שגרת מדבר. […]
בפרשתנו, פרשת "בלק", מתרחש מפגש בין שני כוחות מנוגדים- הטהרה והצניעות של ישראל, מול הטומאה והפריצות של בלעם הרשע. בלעם, שנשכר על ידי בלק מלך מואב כדי לקלל את ישראל ולהחלישם, ערב הכניסה לארץ, נכנע בסופו של דבר לקב"ה ומברך את ישראל. בניסיונו השלישי, מברך בלעם את ישראל בברכה מיוחדת, שבהמשך נתקנה כחלק מהתפילה: "מה […]
יש רק מקרים בודדים שרבי יהודה הנשיא, עורך המשנה, מפרש במשנה עצמה אירועים המוזכרים בתורה. המשנה במסכת ראש השנה פרק שלישי אומרת: " כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אתו על נס והיה כל הנשוך וראה אתו וחי, וכי נחש ממית או נחש מחיה? אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את […]
השבת נקרא בפרקי אבות : "בן זומא אומר: איזהו חכם הלומד מכל אדם, שנאמר: מכל מלמדי השכלתי…" (ד, א). ופירש רבינו יונה: "שכל כך אוהב החכמה ומתאוה אליה ששואל לכל אדם ואף מי שאינו יודע כי אם דבר אחד ילמד ממנו ואז יצליח דרכו ואז ישכיל". על רקע ההנחיה החינוכית לימודית של בן זומא, שידע לקחת […]
בפרשתנו, פרשת בהעלותך, מתרחש אחד המעברים הדרמטיים בתולדות עם ישראל. הנהגת האומה, שהיתה מרוכזת בידיו של משה רבנו, עוברת להיות תחת 70 איש מזקני ישראל, שבהמשך ייקראו הסהדרין. "וירדתי, ודברתי עמך שם, ואצלתי מן הרוח אשר עליך, ושמתי עליהם, ונשאו איתך במשא העם, ולא תשא אתה לבדך". ואכן, מעבר זה מרחיב מאד את מעגל הנבואה […]
מצוות עשה מיוחדת המופיעה בפרשתנו היא מצוות התקיעה בחצוצרות. מידי יום בבית המקדש היו עומדים שני כהנים, ולפי הרמב"ם היו אלה לויים, ותוקעים בחצוצרות בשעת הקרבת הקורבנות. במצווה זו כלולה גם החובה לתקוע בשעת היציאה למלחמה כמאמר הפסוק: "וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצרר אתכם והרעתם בחצצרת ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאיביכם". […]
בפרשתנו פרשת נשא אנו נפגשים עם שבר משפחתי עמוק וכואב דרך פרשיית אישה סוטה. התורה מתארת בפנינו תסבוכת נוראה של חוסר אמון ופגם במעמד הברית שבין איש ואישתו. באופן טבעי המרחב דרכו ניתן בע"ה להגיע לבירור והשלמה הוא בית המקדש, בית של אהבה ושלום. אך המקום לא מספיק. השבר הגדול דורש התערבות עליונה – שם השם […]
פרשות במדבר, נשא ובהעלותך (עד סוף פרק י') הן אולי המקום הבולט בתורה שבו נשתבחו ישראל בעיני המקום – מחנה ישראל עומד על תילו סביב המשכן. כל אחד ואחת יודעים את מקומם בשעת החנייה והמסע. הכוהנים והלווים מתוודעים לתפקידיהם כלפי שמיא בעבודתם במשכן וכלפי כל ישראל. ישראל מבקשים להתעלות ולעשות הרבה מעבר למחויבויות שלהם– […]
הפסוק "עֹמדות היו רגלינו בשעריך ירושלם… ירושלים הבנויה כעיר שחֻברה לה יחדו" (תהילים, קכ"ב, ב-ג) קיבל בשנות קיומה של מדינת ישראל משמעות גיאופוליטית הקשורה להיסטוריה של מדינת ישראל; ירושלים החצויה עד מלחמת ששת הימים, וירושלים השלמה לאחר שחרורה. לפסוק זה ניתנו משמעויות שונות: ר' יהושע בן לוי דורש אותו במשמעות הלכתית: "עיר שהיא עושה […]
הסיפור 'איש התוכחה' פרי עטה של דבורה בארון (סופרת מתקופת העליה השניה) עוסק בדמותו של נחום לייב, עני מרוד שהתפרנס מאיסוף מלפפונים אצל הגויים, תוך כדי שהם היו זורקים עליו אבנים. בשל מעמדו הנחות לא זכה לעליה לתורה מלבד בפרשת התוכחה, ומכאן כינויו 'איש התוכחה'. בעת קריאת פרשות התוכחה כל באי בית הכנסת התחבאו בתוך […]
העיסוק הרב בתורת הכוהנים ועבודת בית המקדש שאותו אנו אמורים ללמוד מקריאת ספר ויקרא ובמיוחד בפרשת אמור ובהפטרתה מעורר בי את הצורך להבין כיצד התנהלו חיי היום יום בהר הבית ובבית המקדש. ואיני מכוון לעבודת הקרבנות. על זה יש לנו משניות ומסכתות ברורות בתלמודים ואנו לומדי התורה עוסקים בהם רבות תוך כדי לימוד התלמוד […]
"… אמור אל הכהנים בני אהרן לנפש לא יטמא בעמיו…". הכהנים מצווים לשמור על רמת קדושה גבוהה ביותר, וזאת מכיוון שהם נציגיו של עם ישראל במשכן ובבית המקדש. לכן מצווה כאן התורה את הכהנים על האיסור להיטמא למת. עם ישראל הינם ככהנים באומות העולם. עם ישראל נמצא במדרגת קדושה גבוהה יותר משאר האומות, וכן גם עליו […]
הציווי להתקדש ולהיות קדושים, מופיע במקרא במקומות רבים, ובדרך כלל ההוראה היא להתקדש ממשהו או לקדש את מישהו. כך בספר שמואל ב, יא: "והיא מתקדשת מטומאתה", כך בפרשת יתרו: "הגבל את ההר וקדשתו", וכך גם ביהושע: "קדש את העם". אנו מכירים את הציווי לקדש את שם ה' ואת האיסור לחללו, ואנו יודעים שאדם יכול להקדיש […]
השבת נקרא את פרשת "תזריע", העוסקת כולה בטומאה וטהרה, של יולדת ומצורע. השבוע אנו זוכים לחגוג 69 שנות גאולה, בהקמת מדינתנו האהובה, מדינת ישראל. ידועים דברי הגר"א, כי כל מאורעות השבוע נרמזים בפרשה. ננסה לקשר את הדברים, את פרשת השבוע ועניינו של השבוע בדורנו, דור הגאולה, לאורו הנפלא של "אור החיים" הקדוש. "אשה כי תזריע וילדה […]
ויקרא, פר' מצורע, פרק טו: (יט) וְאִשָּׁה כִּי־תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל־הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד־הָעָרֶב: (כה) וְאִשָּׁה כִּי־יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת־נִדָּתָהּ אוֹ כִי־תָזוּב עַל־נִדָּתָהּ כָּל־יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא: (כח) וְאִם־טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר: (כט) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח־לָהּ […]
פרשת השבוע שלנו, פרשת שמיני, פורסת בפנינו דילמה משמעותית בעבודת ה', המלווה אותנו גם כיום – האיזון בין הציות הלא מתפשר למצווה ובין החתירה לעשות את הטוב בעיני ה'. אין כמו פרשת השבוע הזו כדי להמחיש את חשיבות ההקפדה על פרטי המצווה מבלי לסטות ממנה ימין או שמאל. שעה שנדב ואביהוא, בני אהרן, מקריבים לפני […]
השבת נקראת שבת הגדול, השבת בה התכונן עם ישראל לגאולת מצרים ולהופעת הקב"ה עלינו "ביד חזקה ובזרוע נטויה". בי' ניסן, שחל באותה השנה בשבת קודש, לקחו בני ישראל את השה וקשרוהו לכרעי המיטה, כהכנה אחרונה לקראת שחיטתו כקרבן פסח, המבשר על גאולת ישראל ויציאת מצרים. ננסה להתבונן מעט במצוות אכילת הפסח, בדרכו של "אור החיים" […]
בין הימים הטובים – הראשון והאחרון של החג, נמצאים ימים שאפילו הזכרת שמם עלולה להביא במבוכה: 'חול המועד'. האם ימי 'חול' הם או 'מועד'? במציאות ניתן לראות אנשים שנוהגים להחמיר על עצמם בחול המועד, והם משתדלים להמנע מכל מלאכה שאינה ממש ממש נחוצה, כמעט כמו יום טוב. מן הצד השני אפשר לפגוש לא מעט אנשים […]
"ספר ויקרא כולו ערכים. כל פרק וכמעט כל פסוק חדורים ערכים. אמירה זו תפתיע רבים, שכן התפיסה הרווחת היא שספר זה כולו פולחן וטקס, וביניהם הקרבת קורנות וטקסי טומאה וטהרה. ואמנם, צודקים גם אלה שתופסים כך את הספר. אכן ספר ויקרא דן בפולחן ובטקס. ואולם אלו שקוראים במשנה זהירות יגלו מתחת לרובד הטקסי רשת מסועפת […]
פרשת "ויקהל-פקודי" חותמת את ספר שמות, הנקרא בפי חז"ל "ספר הגאולה". בסיומו של המסע הארוך אותו חווינו בחומש זה, מהירידה והשעבוד ועד ליציאת מצרים, קריעת ים סוף ומעמד הר סיני, ועד לשיא השיאי – השראת השכינה במשכן. "ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד, ויעשו בני ישראל ככל אשר ציווה ה' את משה, כן עשו". "אור החיים" […]
בשבת שלפני ראש חודש ניסן קוראים למפטיר את פרשת קידוש החודש, העוסקת במצווה הראשונה שנצטוו בה בני ישראל בתור עם, מצוות קידוש החודש הראשון של בני ישראל, חודש ניסן. מצווה זו היא כל כך משמעותית, עד שידועים דברי רש"י על בראשית, שהייתה ראויה התורה לפתוח במצווה זו: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את […]
בציווי של משה על בניית המשכן בפרשת תרומה, ראשית מופיע הארון השולחן והמנורה, ורק לאחר מכן מופיע הציווי על בניית המשכן עצמו. במעשה בניין המשכן בפועל בפרשת ויקהל על ידי בצלאל בן אורי, מופיע קודם כל בניין המשכן עצמו ורק לאחר מכן עשיית כלי המשכן. על כך אומרת הגמרא במסכת ברכות דף נ"ה ע"א: "רבי […]
בחתימת חומש שמות אנו נפגשים עם התכלית: "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית… הוקם המשכן" (מ, יז). הקמת בית ה' בתחתונים והשראת השכינה בתוככי עם ישראל – זוהי מגמת הבריאה והראשית. הרמב"ן בהקדמתו לחומש מדייק כי התיקון לגלות מצרים מסתיים בהקמת המשכן שעל ידי כך שבים ישראל למעלת האבות, מעלת מרכבה לשכינה. אל רגע השיא הזה […]
בפרשתנו, פרשת כי תשא, עובר עם ישראל את אחד מרגעי השפל הגדולים בתולדותיו, אם לא הגדול שבהם. למרגלות הר סיני, בשעה שמשה נמצא בהר ומקבל תורה, זובחים ישראל לעגל הזהב, ותוך כדי מחולות, קוראים "אלה אלוהיך ישראל, אשר העלוך מארץ מצרים". משה יורד מן ההר, משבר את לוחות הברית, לוחות מעשה ידי אלוקים, שורף את […]
בשיעור בגן ביקשתי מהילדים שיתארו מקרה בו מישהו חטא כלפיהם. השאלה לא הייתה פתוחה לגמרי, נתתי דוגמה: "הזמנתי חבר לשחק במשחק בגן ובנינו בניה ביחד, ובא ילד אחר והרס לנו את הבניה". קיוויתי שמתוך שילדים רבים ישתפו במקרים בהם נעלבו או נפגעו נוכל להגיע למספר כללים שמאפיינים מקרים בהם מישהו חוטא כלפינו. בהמשך ביקשתי שיספרו על מקרים […]
לפני שבוע קראנו בתורה בשבת את פרשת 'זכור את אשר עשה לך עמלק'. עולם הזכירה הוא עולם עליון, מעבר לעולם המעשה. אדם זוכר לעולם איך קוראים לו, זה חלק מהחיים שלו. מצווה אותנו התורה לזכור את שעשה לנו עמלק- מצווה שעל עולם העשייה, מצווה שנוגעת בשורש עליון יותר- בעולם הזכירה. דבר שאתה חי אותו כל […]
המקום הראשון בו נכתב בתורה על בגדים הוא בספר בראשית: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיֹּאכַל: וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת". גם בהמשך, באותו עניין מסופר כי הקב"ה עשה לאדם ולחווה כותנות […]
שבת פרשת "תצווה" ("זכור") סמוכה השנה לפורים. קיים מכנה משותף מעניין במיוחד בין הפרשה לבין מגילת אסתר, והוא נושא הבגדים. נושא זה בולט בפרשה ובמגילה, אך תפקידי הבגד שונים בכל אחד מהמקורות האלה. בפרשת "תצווה" מצויה סקירה מפורטת של בגדי הכהונה כבגדי שירות אשר בלעדיהם כהן אינו יכול לעבוד: 'וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ […]
מה נעשה עם מצווה בתורה שצורמת לנו פעמיים – הן לאינטואיציות האנושיות המוסריות שלנו והן לאופן העמוק בו אנו תופסים את התורה כתורת חיים קיומית? כיצד נתמודד עם ציווי גורף להשמדת-עם "מאיש עד אשה, מעולל עד יונק, משור עד שה…", על בסיס גזעי, מדור דור, על בסיס חטא קדום של אבותיהם בשחר ההיסטוריה? איך נצפה שיגיבו תלמידותינו […]
אחת המצוות המרכזיות בפורים היא קריאת מגילה, וזו הזדמנות טובה לבחון את מקומנו – הנשים – במצווה זו. רבי יהושע בן לוי קבע ש"נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס" (מגילה ד.). משמעות הדברים היא שאף על פי שקריאת מגילה היא מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות מרוב מצוות אלו, כאן הן חייבות […]
קוראים אנו את פרטי הלבוש המרובים אשר לכהן הגדול המכונה בשל כך: "מרובה בגדים". והנה, שמים אנו ליבנו לסדר המשונה: האפוד והחושך המולבשים בסוף, מוזכרים תחילה, ואילו הכותונת והמעיל הנלבשים תחילה מוזכרים מאוחר יותר. הדבר מזכיר לנו שגם בפרשת תרומה פגשנו תופעה דומה. הארון, שהוא הפנימי והנסתר שבכלים, עליו נצטוונו תחילה, ואילו המשכן ועמודיו, אדניו […]
אחת המצוות המרכזיות בפורים היא קריאת מגילה, וזו הזדמנות טובה לבחון את מקומנו – הנשים – במצווה זו. רבי יהושע בן לוי קבע ש"נשים חייבות במקרא מגילה שאף הן היו באותו הנס" (מגילה ד.). משמעות הדברים היא שאף על פי שקריאת מגילה היא מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות מרוב מצוות אלו, כאן הן […]
בזמן שבית המקדש היה קיים היו אבותינו באים לעזרה ומביאים ביכורים מראשית פרי אדמתם; וכך היו אומרים בתפילתם (דברים כו,טו): "הַשְׁקִיפָה֩ מִמְּע֨וֹן קָדְשְׁךָ֜ מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וּבָרֵ֤ךְ אֶֽת־עַמְּךָ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל". הם הבינו, שהקב"ה כלל אינו דר בבית הגדול והקדוש שנקרא שמו עליו במובן שהאדם דר בבית. גם בשמים אין הוא מתגורר, כמו שאמר שלמה בחנוכת בית המקדש […]
פרשת משפטים מחזירה אותנו, לאחר עליית הנשמה של מעמד הר סיני, אל קרקע המציאות. רצף של דינים והלכות: עבדים, שומרים, נזיקין – שדרכם שורה השכינה גם בפרטים הקטנים והארציים ביותר. הפרשה פותחת בדיני עבד עברי, ומיד לאחר מכן- אמה עבריה. "כי ימכור איש את בתו לאמה- לא תצא כצאת העבדים. אם רעה בעיני אדוניה אשר […]
אם חלילה היו נותנים לנו לסדר את התורה היינו מסמיכים את פסוק א לפסוק יב ומדלגים על פרשיות העבד והאמה העבריים. באופן כזה הפרשה הייתה לכאורה מסודרת להפליא. היא הייתה פותחת כך: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (פסוק א). "מַכֵּה אִישׁ וָמֵת מוֹת יוּמָת (פסוק יב)". מפסוק יב בפרק כא ועד אמצעו של פרק […]
בונים משכן. איזה יופי. השראת שכינה, כלשונו של הרמב"ן: "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר." מעמד הר סיני לא נגמר. המעמד הנשגב של השראת שכינה יכול להימשך גם ביום יום. נפלא. אז מדוע התורה בפתיחה לסיפור מדברת על כסף? במקום לכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ולהסביר את […]
פירושו של הרב הירש לתורה נהפך לאחד מהפירושים הפופולאריים בגרמניה מיד עם פרסומו במחצית השנייה של המאה ה-19. את מטרתו בכתיבת פירוש לתורה תיאר הרב הירש בהקדמה לפירושו לחומש בראשית: לשאוב ולתאר… אותן אמיתות, אשר עליהן מושתתת השקפת העולם והחיים היהודית, ואשר הן חוקות חיי ישראל לעולם ועד… להכרה על אודות אחידותה המלאה של הרוח […]
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱ'הִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ הפרשה מתחילה בסיפור על יתרו שהוא כהן מדין וגם חתן משה. למה יש לו כל כך הרבה תארים? תתארו לכם את האיש הזה: לפני הרבה שנים בנותיו פגשו איש מצרי, בורח. הוא הכניס אותו לביתו נתן לו את בתו, האיש הפך להיות […]
"וישמע יתרו כהן מדין חותן משה.." פרשת מתן תורה נפתחת בסיפור מפורט אודות הגעתו של יתרו למשה, יחד עם ציפורה ובניו. התורה מספרת באריכות על המפגש ועל עצתו של יתרו למשה לשפוט את העם בצורה מסודרת ובסיוע שופטים נוספים. מדוע בחרה התורה לפתוח את מתן תורה בסיפורו של יתרו? מה עוד שע"פ לא מעט פרשנים […]
פרשת בשלח, מסיימת את התהליך הארוך של גאולת מצרים. פרעה, רכבו ופרשיו טובעים בים, ומשה ובני ישראל אומרים שירה, שבח עצום שעליו אמרו חז"ל "נכון כסאך מאז- אמר ר' ברכיה: אף על פי שמעולם אתה, לא נתישב כסאך ולא נודעת בעולמך, עד שאמרו בניך שירה, לכך נאמר 'נכון כסאך מאז". "אז ישיר משה" הוא ההשלמה […]
לאחר המחזה הגדול של קריעת ים סוף ולאחר העליה הרוחנית הגדולה של 'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי' חוזרת התורה לתאר את מאורעות המדבר ובעיקר את תלונתם של בני ישראל על המחסור באוכל ועד כדי העדפה למות במצרים. בעקבות התלונות ועל אף המילים הקשות שנאמרות מצד בני ישראל אין חרון […]
בפרשת "בא" מסתיימות עשר המכות, ובכך גם מגיעה לסיומה גלות מצרים. המכה האחרונה שמכה הקב"ה את פרעה היא מכת בכורות. "ויהי בחצי הלילה, וה' הכה כל בכור בארץ מצרים- מבכור פרעה היושב על כסאו, עד בכור השבי אשר בבית הבור, וכל בכור בהמה. ויקם פרעה לילה, הוא וכל עבדיו וכל מצרים, ותהי צעקה גדולה במצרים, […]
פרשת "בא" עוסקת בעניינים מהותיים ביותר לעם ישראל. אבחר לעסוק במצווה הראשונה שעם ישראל מקבל, מצוות קידוש החודש. "החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה"(שמות יב' ג') השאלה שעולה היא: מה מייחד מצווה זו להיות המצווה הראשונה שניתנת לעם ישראל? האדמו"ר מגור, בעל ה"שפת אמת" מתייחס מספר פעמים בדבריו על הפרשה לעניין […]
פרשת ויצא עוסקת מתחילתה ועד סופה, ביציאת יעקב אבינו לחרן ובעבודתו אצל דודו, לבן הארמי. שליחותו זו של יעקב לחרן, היתה במטרה להשתלם בחיי המעשה – כדי להשלים את הצד המעשי של עשיו ולהצליח להנהיג את עם ישראל גם במישור המעשי, בנוסף למישור הרוחני. לאחר עשרים שנה בבית לבן, שנים קשות שבהן עבד יעקב יומם […]
פרשתנו, פרשת "וארא", היא המשך ישיר לפרשת "שמות". בסיום הפרשה הקודמת, ניצב עם ישראל באחד מרגעי השפל הגדולים בתולדותיו. לאחר בשורת הגאולה, מגיעים משה ואהרן אל פרעה, ולא זו בלבד שלא זוכים ל"אישור יציאה" ממצרים, מה שקורה הוא ההיפך הגמור- השעבוד מחריף, כדברי פרעה "תכבד העבודה על האנשים, ויעשו בה, ואל ישעו בדברי שקר". בתחילת […]
בהתגלות הסנה הקב"ה מצייד את משה בשלושה אותות על מנת ששליחותו תצליח. המטה שנהפך לנחש, היד המצטרעת, והמים שנהפכים לדם. במידה ויטילו העם ספק באמינותו של משה יתבצעו האותות לעיניהם וכך היה: 'וַיַּעַשׂ הָאֹתֹת לְעֵינֵי הָעָם' (ד,ל). אולם מסתבר שהאותות הללו נועדו גם עבור פרעה: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה רְאֵה כָּל […]
לעיתים, אנו מוצאים את עצמינו במקומות כאלה ואחרים, שאין אנו יודעים כיצד הגענו אליהם: "איך כעסתי ככה", "איך התנהגתי בצורה כזאת.." כאשר אנו מביטים על עצמינו מן הצד, אנו פשוט לא מבינים כיצד הגענו לאן שהגענו. האמת היא, שבדרך כלל דברים לא קורים לנו פתאום. אלה הם תהליכים פנימיים עדינים שהולכים ומתפתחים מתחת לפני השטח, […]
בפרשתנו, פרשת "ויגש", מתחיל עידן חדש בתולדות עם ישראל, גלות ארוכה וקשה במצרים, גלות שבה יוולד עם ישראל וממנה ייצא ברכוש גדול. כאשר מבשרים אחי יוסף לאביהם כי "עוד יוסף חי, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים", הם מוסיפים ומוסרים לו את דברי יוסף ובקשתו אל אביו "רדה אלי, אל תעמוד". יעקב, שחושש מאד מהשפעות […]
רגע לפני חזרתם של האחים לארץ מצייד אותם יוסף ב'טיפ' מיוחד לדרך: 'וַיְשַׁלַּח אֶת אֶחָיו וַיֵּלֵכוּ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ' (בראשית מה כד) מה התכוון יוסף בהנחיה זו? חז"ל דורשים (בראשית רבה פרשה צד ) ' אל תרגזו בדרך אמר להן אל תפסיעו פסיעה גסה'. הרב קוק בחיבורו עין אי"ה (ברכות מג ע"ב) מסביר, […]
השבת אנו מחברים את קדושת השבת יחד עם קדושת חג החנוכה וקדושת ראש חודש טבת, שחל השנה בסמוך לשבת. ננסה להתבונן מעט בעניינה המיוחד של המנורה במקדש, בדרכו של "אור החיים" הקדוש. "יתבאר על פי דבריהם ז"ל: 'וכי לאורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, לא הלכו אלא לאורו! אלא, עדות לבאי […]
השבת, פרשת "וישלח", חוזר יעקב מהגלות הארוכה בבית לבן, אל בית אביו. בכניסה לארץ ישראל, מצפה ליעקב אתגר בדמות הפגישה עם עשיו אחיו, מפגש טעון ממנו חושש יעקב מאד. לאחר הכנה ארוכה ומדוקדקת, של "דורון תפילה ומלחמה", ולאחר מאבק מוצלח עם המלאך, שע"פ חז"ל היה שרו של עשיו, נפגשים יעקב ועשיו ונופלים איש על צוואר […]
פרשת ויצא עוסקת מתחילתה ועד סופה, ביציאת יעקב אבינו לחרן ובעבודתו אצל דודו, לבן הארמי. שליחותו זו של יעקב לחרן, היתה במטרה להשתלם בחיי המעשה – כדי להשלים את הצד המעשי של עשיו ולהצליח להנהיג את עם ישראל גם במישור המעשי, בנוסף למישור הרוחני. לאחר עשרים שנה בבית לבן, שנים קשות שבהן עבד יעקב יומם […]
בפרשתנו, פרשת תולדות, אנו עוברים לעסוק באבינו יצחק ובהנהגתו המיוחדת במתאפיינת בגבורה- פחד יצחק. בשונה מאברהם, אצלו בלטה מאד מידת החסד, מבטא יצחק את מידת הדין- הצמצום והצורך להתאים את השפע אל הכלי, אל המקבלים. הבדל זה מתבטא, בין השאר, בציווי האלוקי ליצחק להישאר בארץ, חרף הרעב השורר בארץ. "ויהי רעב בארץ, מלבד הרעב הראשון […]
בפרשתנו, פרשת חיי שרה, מגיע הבירור השלם והסופי בעניין בחירת יצחק, כממשיכו היחיד של אברהם. "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם". כחלק מהעברת הסגולה האלוקית ליצחק, משלח אברהם מביתו את בני הפילגשים, וזאת במטרה למנוע תביעות ירושה […]
במהלך שיחה קצרה, שנעשית בין אברהם לשרה ברדתם למצרים מבקש אברהם משרה: '… אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ.' ומסביר רש"י: 'ויתנו לי מתנות'. אברהם מבקש ששרה תשקר ותזדהה כאחותו וכך גם ירוויח מתנות. ואכן פרעה מעניק לאברהם מתנות ורכוש תמורת שרה. בהמשך מקבל אברהם גם מאבימלך מתנות. (כ,יד ) […]
השבת נלמד מדרש די מפורסם, אך כגודל פרסומו כך חשיבותו, ואולי עלולים לפספס משהו ברעיון המעט מהפכני של המדרש הזה. המדרש עורך השוואה בין נח לאברהם, שאצל נח נאמר 'את הא-להים התהלך' ואצל אברהם נאמר 'התהלך לפני' ונאמר 'הא-להים אשר התהלכו אבותי לפניו' (בראשית רבה (וילנא) פרשה ל ד"ה י את האלהים): ר' נחמיה אמר […]
השאלה המפורסמת ביותר ברש"י היא שאלתו של רבי יצחק: "אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל" שאלתו של רבי יצחק מניחה הנחה מעניינת וחשובה ביותר- התורה היא 'ספר מצוות', התורה היא 'ספר של עם ישראל', התורה היא 'ספר ההתגלות'. מאחר שזוהי ההנחה של […]
פרשת כי תבוא עוסקת בציפיה הגדולה לקראת הכניסה לארץ, והמצוות החשובות הנובעות מכך – מצוות הבאת הביכורים, ביעור ווידוי מעשרות, ולאחר מכן- הציווי על מעמד הערבות וקבלת התורה המיוחד לארץ ישראל, בעיר הקודש שכם. לקראת תיאור המעמד החשוב בהר גריזים ובהר עיבל, מקדים משה רבינו: "היום הזה, ה' אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה ואת […]
בפרשת וילך מעביר משה את שרביט ההנהגה ליהושע. כחלק מנאומו האחרון, נאום הפרידה מעם ישראל, מזהיר משה את העם מהידרדרות רוחנית שעלולה להגיע לאחר הסתלקותו. "כי אנכי ידעתי את מרייך ואת עורפך הקשה, הן בעודני חי עמכם היום ממרים הייתם עם ה', ואף כי אחרי מותי". מה בין מרי לקשה עורף? מבאר הנצי"ב: "את מריך […]
פרשתנו, פרשת ניצבים, עוסקת בברית אותה כורת הקב"ה עם ישראל ערב הכניסה לארץ. "אתם ניצבים היום כולכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל…לעברך בברית ה' אלוקיך ובאלתו, אשר ה' אלוקיך כורת עמך היום". לאחר הברכה והקללה שבפרשת כי תבוא, אנו מתבשרים בפרשה על היציבות והביטחון המוחלט בגאולה האחרונה, בסיום החיובי של המסע אותו עובר […]
פעמים שהתדמית חשובה לאדם מהחיים. בפרשתנו מופיע תאור קצר אודות הליכתם של משה ותלמידו יהושע לאהל מועד. הליכה זו היא פרק הסיום בהנהגתו של משה, והחלפתו על ידי יהושע וכך נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד: וַיֵּרָא ה' בָּאֹהֶל […]
מצד אחד, טוב ונכון שאחווה את הטינוף של החטא, שממש אגעל מעצמי ומבחירותיי. אך מצד שני, חוויה זו של טינוף וגועל עלולה להפיל אותי לייאוש, להחליש אותי ולהעציב אותי, הכרחי שאראה את הטוב שיש בי, את הכוחות ואת היופי. בתהליך התשובה בכלל, ובפרט בימים אלו שבין כסה לעשור, אנו מתנועעים בין שני הקטבים הללו, מעיין […]
עוד אנו עוסקים בענייני תשובה וכפרה, משכימים ל"סליחות" ותולים יהבנו בימין ד' הפשוטה לקבל שבים, באה פרשת השבוע, פרשת ניצבים, ומציבה בפנינו תמרור אזהרה. מסתבר כי התשובה אינה נתונה לכל. יש מי ששערי תשובה נעולים בפניו, מי שעליו נאמר כי "לא יאבה ד' סלוח לו"(כט:יט). ומהו חטאו של אדם זה? איזה מעשה נורא עשה שניתק […]
כתיבת התורה בשבעים לשון מיד לאחר הכניסה לארץ מלמדת אותנו דבר חשוב מאד שרלוונטי גם לימינו אנו. הציווי לכתוב את התורה מיד לאחר הכניסה לארץ מלמדנו שהרחבת התורה וביאורה, או שמא נאמר, התאמתה ותיווכה לתנופת השינויים שצפויים להתרחש בארץ, הינם קריטיים. לא יהושע בלבד הצטווה לבאר את התורה ולתרגמה לבני דורו, דור באי הארץ, גם עזרא עשה […]
מדי שנה אנו קוראים את פרשת כי תבוא לפני ראש השנה. וכך מובא במגילה לא ע"ב: 'תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה [פרשת כי תבוא] קודם ראש השנה. מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה'. בעלי התוספות (שם […]
פרשת השבוע ,פרשת "כי תבוא", פותחת במצוות ביכורים. מצווה זו יכולה להתקיים לאחר שנגיע לארץ, נירש אותה ונשב בה. נהנה מברכתה, נשים את ראשית פרי האדמה ונעלה לבית אלוקינו, שם נודה על כל הטוב אשר ה' גמלנו. מדרש תנחומא על הפרשה, מתייחס לתקופת הזמן של החורבן "…צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד […]
מחלוקת קדומה היא האם מצוות יבום קודמת או מצוות חליצה קודמת (ע' בבלי יבמות ל"ט ע"ב). דהיינו במקרה בו נפטר אדם נשוי בטרם הוליד ילדים, האם עדיף (באופן הלכתי) שאחיו יחלוץ לגיסתו, האלמנה, או ייבמה ויישא אותה לאשה. המחלוקת הזו חושפת התלבטות ומתח בין שני ערכים, מצד אחד החשיבות שבהקמת הזרע וההמשכיות לנפטר, ומצד […]
'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ…' לפנינו פיסקה שלמה העוסקת בסוגית הגירושין. המשפט שפותח את הפסקה דן במעשה הקידושין: 'כי יקח איש אשה ובעלה'. חז"ל דרשו דרשות רבות על משפט קצר זה, אולם היינו מצפים, שבכל זאת […]
פרשת ראה פותחת בפנייתו של משה לעם ישראל: רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה ברכה אם תשמעו וקללה אם לא תשמעו. ישראל עומדים ערב הכניסה לארץ ושוב, כמו בפרשת והיה אם שמוע שהופיעה בסיום הפרשה הקודמת, הם מקבלים את האפשרות לבחור בין שמיעה לדבר ד' לבין אי שמיעה. בין טוב לרע. בין ברכה לקללה. […]
הכניסה לארץ משנה את המבנה הארגוני הממורכז של מחנה ישראל. ההתרחבות העצומה מהבחינה הגיאוגרפית משנה גם את המצב הרוחני, שגם הוא הולך ומתפשט, הולך ומתרחב. במדבר, המשכן נמצא במרכז והכל סובב אותו באופן מוחשי ויומיומי, אך בארץ ישראל 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו'. במדבר נאסר לבני ישראל לאכול בשר תאווה (אני נוקט כאן כשיטת רבי […]
בפסקה מופלאה זו, שמובאת בהמשך, הרב קוק מהלל את החלוצים שיש להם קישור ממשי לארץ, ומתאר את מעלתם כגבוהה בהרבה מאלו שעבורם הקישור לארץ הוא רק אידיאולוגי-דתי-רוחני. העיון שלנו מתחיל בפסוק אחד בפרשה (דברים, פרק ח' פסוק ח'): אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ־זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: ברשימה זו מוזכרים שבעה פירות מיבול הארץ, אך […]
"וַיִּקַּח קֹרַח …וְדָתָן וַאֲבִירָם …וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת … וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל …נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם: רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'?" כיצד יתכן שקרח ועדתו שראו את גדולתו של הקב"ה שבאה לידי ביטוי באמצעות ניסים רבים שעשה […]
החל מפרשת וישב (פרק לז) ועד לסוף ספר בראשית (פרק נ) עוקבת התורה אחר מערכת היחסים המפותלת של יעקב ובניו, ויוסף ואחיו. אחת השאלות המטרידה את קוראי הסיפור, היא שאלת הימנעותו של יוסף מחידוש הקשר עם אביו לאחר שעלה לגדולה בבית פוטיפר ובבית פרעה. רבי יוסף בכור שור (ריב"ש מאה 12) הוא כנראה הפרשן הראשון […]
שתי תנועות הפוכות קיימות בסיפור היציאה ממצרים ובתיאור המקראי של היציאה. מחד, החיפזון, המהירות "ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ", מעין ריצה של העם אל שערי היציאה מארץ העבדות והגלות ומאידך, תכנון מתון ומדויק עד לפרטי פרטים של זמן היציאה וכיצד להגיע אליו מוכנים "ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית", לקשור את […]
פרשת המסעות שזוכה השנה לקריאה בפני עצמה, בשל השנה המעוברת, מעוררת תמיהות רבות. מדוע התורה הידועה בסגנונה המתומצת האריכה רבות בענין המסעות בצורה מפורטת מאוד? שאלה זו העסיקה רבים מהפרשנים. רש"י ועוד פרשנים ראו בכך הודעה על חסדיו של הקב"ה שבכל מקום הושיע ועזר להם. וכן חסד שיחסית לארבעים שנה לא נדדו הרבה. ה'ספורנו' לעומתם […]
שם הפרשה הפותחת את החומש הרביעי משקף את המתואר לאורך החומש כולו: התנהלות עם ישראל במדבר לאורך 40 שנה כאן נפגוש בין השאר את סדרי החיים של העם במדבר (המפקד, סידור הדגלים וסדרי הנסיעה והחנייה), את ההתמודדות עם חיים בארץ לא נושבת (המתאוננים, השלו, מי מריבה), את המאבקים על ההנהגה (קורח ועדתו ודתן ואבירם), […]
מצוות תוכחה. אחת המצוות העלומות. מצד אחד ניצבים מול עינינו דברי הרמב"ם בהלכות דעות "הרואה חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה מצוה להחזירו למוטב ולהודיעו שהוא חוטא על עצמו במעשיו הרעים שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך המוכיח את חבירו בין בדברים שבינו לבינו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר […]
פרשת המסעות שזוכה השנה לקריאה בפני עצמה, בשל השנה המעוברת, מעוררת תמיהות רבות. מדוע התורה הידועה בסגנונה המתומצת האריכה רבות בענין המסעות בצורה מפורטת מאוד? שאלה זו העסיקה רבים מהפרשנים. רש"י ועוד פרשנים ראו בכך הודעה על חסדיו של הקב"ה שבכל מקום הושיע ועזר להם. וכן חסד שיחסית לארבעים שנה לא נדדו הרבה. ה'ספורנו' לעומתם […]
לאחרונה שוב שמענו על מקרה נוראי בו שכחו קרובים תינוק/ת ברכב. בכל פעם שאנו שומעים על מקרה כזה אנו נבוכים ומתבלבלים. מצד אחד מרחמים ומזדהים עם ההורה/הקרוב, שכן בודאי הוא כבר קיבל את עונשו וכו', ומצד שני אנו כועסים ומבקשים ליצור התראה ולהעניש על הרשלנות וכו'. זוהי בעצם הדילמה שאנו מוצאים ביחס לרוצח בשגגה- האם […]
בקריאת הפרשה אנו כה נסערים מהסיפור על הוצאת השבויים המדיינים להורג ותוהים על פשרו המוסרי, עד שבסופו של הסיפור אין אנו ערניים מספיק כדי לתת את הדעת על פסוק המעורר קושי הלכתי ועומד במוקד פולמוס בין חכמי ההלכה, שראו, רובם, צורך להוציאו ממשמעותו הפשוטה, במעט או בהרבה; דיון מסודר בפולמוס ניתן למצוא בדבריו לפרשת מטות […]
פרשתנו, פרשת מטות, עוסקת בין השאר במלחמת מדין. הקב"ה מצווה את משה: "נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים, אחר תאסף אל עמך". אמנם, בציווי של משה לבני ישראל מתוארת מלחמת מדין כ"נקמת ה' במדין". בכל אופן, המלחמה במדין היא מלחמת הטהרה הישראלית בטומאת מדין, מלחמת הצניעות בפריצות. לכן, כה חשוב שמשה רבינו יקח חלק במלחמה, […]
בפרשתנו, פרשת פינחס, מתרחש תחילתו של מעבר ההנהגה בעם ישראל, מהנהגת משה – "פני חמה", להנהגת יהושע – "פני לבנה". משה פונה לה' ומבקש: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה. אשר ייצא לפניהם, ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". מהי משמעות הביטוי […]
פרשת בלק מפגישה אותנו עם נצחיותם של ישראל, חרף כל העצות והמזימות שחורשים עלינו מבקשי רעתנו. חז"ל מבארים, כי "ביקשו לקבוע פרשת בלק בקריאת שמע". כה יסודית פרשה זו, עד שהיא ראויה להיות נקראת פעמיים ביום, יחד עם קבלת עול מלכות שמיים ועול מצוות. כך מבאר הרב קוק: "כשם שיסוד התורה הוא קבלת עול מלכות […]
כיון ששמעו בנות צלפחד שהארץ מתחלקת לשבטים לזכרים ולא לנקבות, נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה. אמרו: לא כרחמי בשר ודם רחמי המקום, בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מן הנקבות. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא רחמיו על הזכרים ועל הנקבות רחמיו על הכל. שנאמר: טוב ה' לכל ורחמיו על כל […]
פרשת בלק מספרת לנו סיפור פנטסטי על נביא גוי שמתבקש ע"י מלך לקלל את אויביו (עם ישראל) מתוך אמונה שהקללה תסייע לו במלחמתו עם ישראל. באופן מפתיע מתברר שלנביא הגוי יש תקשורת עם הקב"ה לא פחות ממשה רבינו נביאם של ישראל. וכן במהלך הסיפור אנו מוצאים שהנביא מנהל שיחה ערה עם אתונו דבר מוזר כשלעצמו […]
בפרשת חוקת עומד עם ישראל על סף הכניסה לארץ ישראל, בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים. מתי מדבר כבר כלו, והדור השני עובר את ההכנות האחרונות לקראת המעבר להנהגה טבעית, ב"ארץ אשר עיני ה' אלוקיך בה". כאשר מבקש עם ישראל לעבור דרך ארץ סיחון מלך האמורי, יוצא סיחון למלחמה, מלחמה שבסופה כובש עם ישראל […]
בפרשתנו פרשת חוקת אנו נפרדים מדור דעה, דור יוצאי מצרים. פטירתו של אהרון הכהן המתוארת אף היא בפרשה הינה חלק מרכזי מתהליך זה. זכה אהרון להסתלק לעולם שכולו טוב כאשר בנו אלעזר ממשיכו. על הפסוק "ויראו כל העדה כי גווע אהרון". מדייק רש"י הק': "כשראו משה ואלעזר יורדים ואהרון לא ירד, אמרו היכן הוא אהרון, אמר להם מת, אמרו, […]
פרשת חוקת פותחת את שנת הארבעים של ישראל במדבר. גם בשלב הזה התלונות לא פסקו בו בזמן, שנאלצו להקיף את אדום מתארת התורה את רגע השבירה: 'וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹקִים וּבְמֹשֶׁה לָמָה הֶעֱלִיתֻנוּ מִמִּצְרַיִם לָמוּת בַּמִּדְבָּר כִּי אֵין לֶחֶם וְאֵין מַיִם וְנַפְשֵׁנוּ קָצָה בַּלֶּחֶם הַקְּלֹקֵל.' כאשר העם מתריס כנגד הקב"ה לא זו […]
בתחילת פרשת קרח נחשפות הקבוצות השונות, שמרכיבות את האופוזיציה כנגד משה ואהרון: 'וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם'. כיצד דתן ואבירם השייכים לשבט ראובן מצטרפים למחלוקת אודות הכהונה, מה לשבט […]
הזיקה שקיימת בין ההפטרה לבין הפרשה ברורה. שתיהן עוסקות בשליחת מרגלים לארץ ישראל. אולם כאשר נקרא את הפרשה וההפטרה בסמיכות בעודנו מנסים לעכל את החוויה הטראומטית של פרשת המרגלים וסופה המר, קשה להבין כיצד יהושע השריד, שנותר מהמרגלים מחליט לשלוח מרגלים לארץ שעה קלה לפני הכניסה אליה. כיצד יהושע שהיה חלק מהמשלחת, שיצאה לרגל ונכח […]
א. מוסרים בשם 'אחד העם' (אשר צבי גינצברג) את האמירה המפורסמת ש'קל יותר להוציא את היהודי מהגלות מאשר את הגלות מהיהודי'. נדמה לי שמשפט זה מתאר יפה את קורותיו של יעקב אבינו בפרשת וישלח. בשבוע שעבר פגשנו את יעקב מתחיל במסעו חזרה לארץ כנען, הוא מצליח לאסוף את עצמו ואת משפחתו ורכושו ולצאת כנגד לבן. […]